מדוע חוגגים את חג החנוכה?
בבית שני כאשר ממלכת יוון שלטה באזורנו, גזרו היוונים גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; גזלו את ממונם, וטמאו את בנותיהם; ונכנסו היוונים להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו את הטהרות. והצר לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו את ישראל מיד יוון; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה- עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו שמן להדליק אלא ליום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים- עד שכתשו זיתים בטהרה, והוציאו שמן טהור עבור המנורה.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו, שתחילתם מלילי חמישה ועשרים בכסליו, ימי שמחה והלל; ומדליקים בהם את הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות. וימים אלו, הם הנקראים 'חנוכה'. והם אסורים בהספד והתענית, כימי הפורים; והדלקת הנרות בהן, היא מצוה מדברי חכמים, כקריאת המגילה בפורים. (-רמב"ם)
חנוכהצילום: shutterstock
מהלכות החנוכה
חשוב לדבר עם בני ובנות הזוג, ועם הילדים, על נס החנוכה. הדלקת הנרות היא השיא של מצוות הזכרון, על הניסים שעשה ד' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כאן בארץ ישראל. יפה לשוחח על כך בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות.
בשל העובדה שיהודית החשמונאית לקחה חלק מרכזי במאבק ביוונים, כאשר האכילה את הקיסר במאכלי חלב עד שנרדם ואז הרגה אותו, לפיכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה (כזו האסורה בחול המועד), בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות. שכן הנס נעשה על ידי אשה. וכיוון שיהודית האכילה את הקיסר במאכלי חלב, נהגו ישראל לאכול בחנוכה מאכלי חלב.
נהגו לאכול מאכלים עם שמן, זכר לנס שנעשה בשמן. כגון לביבות וסופגניות. אולם גם בחנוכה עלינו לשמור על בריאות גופנו, שכן שמירת הבריאות היא מדרכי השם. לפיכך אין להרבות במאכלים שאינם בריאים.
על סופגניה רגילה מטוגנת, מברכים 'מזונות'. על סופגניה אפויה מברכים 'מזונות'. ואם אכל 216 גרם של סופגניה אפויה (לא מטוגנת), נוטל ידיו ומברך המוציא וברכת המזון. יש להפריש חלה מעיסה של סופגניות רגילות מטוגנות, בלי ברכה. ואם העיסה מיועדת לאפיה, יש להפריש בברכה (החל מ 1.66 קילו).
מצוות הדלקת נר חנוכה היא חובה, בכל בית שגרים בו. מנהג הספרדים שרק בעל הבית מדליק חנוכיה אחת. והוא יכול לתת לבני ובנות הבית להדליק את שאר הנרות בחנוכיה, לאחר שהדליק את הנר של אותו היום. מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה משל עצמו. אולם יש להרחיק את החנוכיות אחת מהשניה, כך שמי שמביט בהן יראה את הנרות כפי מספר הימים.
המנהג הרווח הוא לסדר את הנרות מימין לשמאל, ובכל יום להוסיף נר בצד שמאל, והוא נר המצווה. כך שמתחיל להדליק מהנר השמאלי ביותר, וממשיך ימינה עד הנר הימני ביותר.
מותר להדליק נר חנוכה מנרות שעווה, ויש אומרים שזו מצווה מן המובחר בימינו שהן דולקות יפה (הרב קוק). המהדרין נוהגים להדליק בשמן זית. יש לדאוג מראש לכך שיהיה מספיק חומר בעירה (בנר או בשמן), כך שהחנוכיה תספיק לדלוק במשך חצי שעה לפחות לאחר זמן הדלקתה.
הנרות צריכים להיות בגובה אחד. לדעת הספרדים מותר שיעמדו בעיגול, ולדעת האשכנזים אסור.
את החנוכיה יש הניח בפתח הפונה לרשות הרבים. מי שיש לו חצר הפונה לרשות הרבים, מניח בפתח החצר. מי שאין לו חצר, מניח בפתח ביתו הפרטי הפונה לרשות הרבים. מי שגר בבניין בקומה שאינה קומת הקרקע, יש אומרים שידליק בפתח הבניין הפונה לרשות הרבים, ויש אומרים שידליק בחלון הפונה לרשות הרבים, ויש אומרים שידליק בפתח הדירה בחדר המדרגות. במקרה שאין חלון, וגם אין אפשרות להדליק בפתח הבית, אזי מותר להדליק את הנרות בתוך הבית, ליד הדלת, בצד השני מהמזוזה. ואם אין מקום, מותר כשאין ברירה להדליק אפילו על השולחן בתוך הבית.
מותר להדליק בתוך 'בית זכוכית' את החנוכייה, כך שהרוח לא תכבה את הנרות.
לכתחילה שלהבת הנר צריכה להיות בגובה של בין 24 ס"מ, ל80 ס"מ, מהרצפה. ובכל אופן, אם היא עד גובה 9.6 מטר, כשרה. בבניין קומות מודדים מגובה רצפת הדירה, ולא מגובה הרחוב.
את החנוכייה מניחים בצד שמול המזוזה (שמאל הנכנס). ואם אין מזוזה (כגון בפתח חצר שאין בו משקוף), שמים אותה מימין לנכנס.
זמן הדלקת נר החנוכה לדעת הספרדים וחלק מהאשכנזים- בצאת הכוכבים לאחר תפילת מעריב. ולדעת חלק מהאשכנזים- לאחר שקיעת החמה. הזמנים כתובים בלוחות השנה, ואפשר להשיג אותם ברגע ע"י הפלאפון החכם.
אם לא הדליק את נר החנוכה בזמן, מותר בדיעבד להדליק עם ברכה עד השעה עשר בלילה. ואם הוא מדליק בפתח של רחוב שוקק, יכול בדיעבד להדליק עד עלות השחר, בברכה.
בחצי השעה הראשונה אסור להשתמש באור נרות החנוכה אלא רק להביט בהם. אולם אם יש אור ממנורות חשמל (או הנר שנקרא 'שמש') בנוסף לאור החנוכייה, מותר להשתמש באור.
מדליקים את החנוכייה רק במקום שבו הנר לא יכבה. אם הדליק במקום עם רוח, וכבתה החנוכייה, חייב להדליק שוב (בלי ברכה). ואם הדליק במקום בלי רוח, וכבתה החנוכיה בכל זאת, לא חייב להדליק שוב (אך טוב להדליק).
בלילה הראשון מברך שלוש ברכות- 'להדליק נר חנוכה', 'שעשה ניסים', ו 'שהחיינו'.
בשאר הימים מברך רק 'להדליק נר חנוכה', ו 'שעשה ניסים'. ונהגו לשיר בכל לילה 'מעוז צור', ולשוחח עם הילדים על הניסים שעשה ד' על ידי המכבים וגבורתם, הדומה לגבורת חייל צה"ל בימינו.
נשים חייבות בנר חנוכה כמו גברים. אולם הן יוצאות ידי חובה בהדלקת הבעל או האב. אם הן לבדן, מדליקות בברכה. אם הבעל מגיע לאחר הזמן המותר להדלקת נרות, האשה מדליקה בבית בזמן, ומוציאה את בעלה ובני ביתה ידי חובה. אך אם הבעל מאחר מעט, יש לחכות שהוא ידליק.
רווק שגר לבדו, מדליק נרות בברכה. חייל או בן ישיבה, למנהג האשכנזים מדליק עבור עצמו, ולמנהג הספרדים אינו מדליק אלא סומך על הדלקת אביו בביתו.
אורח שלא מדליקים עליו בביתו (-הוריו או אשתו), חייב לשלם מעט למארח כדי להשתתף בנרות, והמארח מוציא אותו ידי חובה בהדלקה. והאשכנזים נהגו להעדיף שידליק האורח נרות לעצמו בחלון אחד החדרים.
אדם היוצא מביתו לפני פלג המנחה, וחוזר עד סוף זמן הדלקת נרות- ידליק נרות בשעה שחוזר. ואם חוזר אחרי זמן הדלקת נרות (כגון שהוא גר ביישוב קטן והשעה תהיה מאוחרת בלי אנשים ברחוב), ידליק בבית מארחיו שבו הוא נמצא בזמן הדלקת נרות (או ישתתף עם המארח).
אם אדם יוצא לאחר זמן פלג המנחה, יכול להדליק כבר אז את הנרות, וישים מספיק שמן כך שידלקו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (או השקיעה לדעת חלק מהאשכנזים). מנהג האשכנזים לברך במקרה זה, ומנהג הספרדים שלא לברך לפני השקיעה.
פלג המנחה בחנוכה הוא בערך בשעה 15:30.
נהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ובכל מקום שמתפללים בו. אין לברך על הדלקת הנרות במקום שאין בו תפילה, כגון מסיבות וכדומה. אך אם מתפללים במסיבה תפילה במניין, מותר להדליק עם ברכה.
בערב שבת מדליק נר חנוכה ואחר כך נר שבת. בערב שבת יש להשתמש בנרות גדולים או בשמן רב, כך שיספיק לדלוק עד חצי שעה לאחר זמן נרות חנוכה.
מנהג הספרדים להבדיל במוצאי שבת לפני הדלקת נרות חנוכה. ויש מהאשכנזים שנהגו להקדים נר חנוכה להבדלה.
בתפילה ובברכת המזון מוסיפים 'על הניסים', להודות ולשבח את ד' על הניסים והנפלאות שעשה עימנו.
שכח 'על הניסים' וסיים את התפילה או ברכת המזון, אינו חוזר שוב על התפילה או על הברכה.
בחנוכה גומרים את ה 'הלל' בתפילה, להלל את ד' על נפלאותיו שעשה עימנו. כמו כן, קוראים בבתי הכנסת את פרשיות ה 'נשיאים', שהביאו תרומות לחנוכת המשכן.