בשבועות הקרובים נעסוק בפינה זו ברעיונות המופלאים של גדול הוגי היהדות בדורות האחרונים, הרב קוק זצ"ל[1]. כיוון שנמצאים אנו בחודש אלול, אין מתאים מלפתוח את העיון במשנת הרב, מאשר בספרו אורות התשובה. כמובן שלא נוכל להקיף את הספר כולו, הן מפאת אורכו והן מפאת עומקו, לפיכך נסתפק בהבהרת רעיונות אחדים, הרלוונטיים לחיינו ויש בהם צליל מיוחד, שלא רגילים לשמוע בכל מקום...
תשובת החטא ותשובה מונעת
אם ננסה לחשוב מה אומר לנו המושג 'לחזור בתשובה', הרי צצים לנו כל הרעיונות הרגילים של פישפוש אחר חטאים, בתכונות או במעשים שלנו (או של אחרים..), וקבלה על עצמנו להשתפר בדבר זה או אחר. כך בפשטות גם מתוארת התשובה ב'הלכות התשובה' של הרמב"ם: עזיבת החטא, הקבלה לעתיד שלא לחטוא שוב והחרטה על העבר.
כמובן שכל אלו חשובים מאוד כשלעצמם. לא ייתכן שאדם המנסה 'להתחזק', במיוחד בפרוס הימים הנוראים, ימי הדין, לא יבדוק את עצמו ויקבל על עצמו להשתפר בדברים שהם בהישג ידו.
אולם כל אלו, כמו יתר מושגיה השונים של היהדות, נראו לרב קוק כמצומצמים מדי. התשובה, לדעת הרב, היא רחבה יותר משינוי נקודתי שלי. התשובה איננה "יושבת" רק על הניסיון להרגיש טוב יותר לקראת הימים הנוראים, או להשתחרר מאיזו מועקת עבירה ("לא קמתי לשחרית" או "זלזלתי בנטילת ידים"). התשובה, על פי משנת הרב, היא יותר דומה לרפואה מונעת מאשר לרפואה המערבית הרגילה.
חכמי המזרח הרחוק (כמו גם רפואת הרמב"ם) התמקדו יותר בשאלה מהו אופן החיים הנכון ולא כיצד מרפאים מחלות אחרי שהם פורצות. במזרח, לא פוגשים את הרופא ב'קופת חולים', כלומר, אחרי שכבר חולים, אלא כבר מילדות מתרגלים לתזונה נכונה, מידות טובות, התעמלות בריאה וכו', כך שמי ששומר על אורח חיים כזה לא אמור לחלות.
התשובה, כפי שהיא מופיעה למשל בכתבי הרמב"ם ורס"ג היא למעשה כמו הרפואה המערבית: מה לעשות אחרי שחטאנו. כמובן שאף חולה לא יוותר על תרופה מערבית, אך אם ברצונו שלא לחלות שוב, עליו לפנות לרפואה אלטרנטיבית, שתלמד אותו כיצד לחיות נכון. ופה אנו מתחברים לפיסקה הראשונה באורות התשובה:
תשובה טבעית
"את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות:
א. תשובה טבעית.
ב. תשובה אמונית.
ג. תשובה שכלית".
המערכה הראשונה היא, אם כן, התשובה הטבעית. מה פירושה של תשובה זו? הרב ממשיך:
"בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה להביא מחלות ומכאובים...
ואחריה בירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם".
התשובה הטבעית היא בעצם לחזור לחיות חיים בריאים. בריאות, עירנות וכושר הם חלק אינטגרלי מהתשובה! לא ניתן להיות בעל תשובה אמיתי, לפי הרב, כשגרונך צרוד מסיגריות, או כשאתה מתנשף מעליית כמה מדרגות. זה נגד חוקי הטבע! הרובד הכי בסיסי של תשובה היא לקבל את מרות חוקי הטבע, ולהבין שמי שלא שומר אותם גורם רעה לעצמו במו ידיו. זהו היסוד להבין אחר כך, שגם ברוחניות יש חוקים, ומי שלא שומר אותם גורם לנפשו ונשמתו פגעים חמורים.
גוף קודש
במקום אחר בכתבי הרב (אורות, עמ' פ), הדברים מפורטים יותר:
"גדולה היא תביעתנו הגופנית. גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות משיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית...
כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה.. גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנחלשה, זכר לתחיית המתים הגופנית".
אדם דתי מהשורה משפשף את עיניו שבע פעמים לנוכח מילים אלו! "שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות משיש לנו רוח הקודש" – הרי אנו עם הספר! מה לנו ולגוף? מה לנו ול"בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים"? הרב קוק מתגלה כאן באחד משיאי המהפכנות אליה הוא מצביע, מהפיכה שהיא למעשה חזרה לימי עם ישראל כשהיה מחובר עוד לאדמתו.
לא נפרט כאן את כל הרבדים העמוקים הגנוזים בפסקאות אלו, הקושרים את משנת הרב קוק עם הקבלה, עם מחשבת דורו הכללית (רוח העליה השניה) ועם הבנתו את תקופתו כזמן הגאולה. נעמוד רק על הנקודות המרכזיות, הרלוונטיות לכל אדם המבקש להתקדם ברוחניות, על פי רוח הרב קוק.
קבלת אחריות
על האדם יש אחריות מליאה על האופן שבו הוא חי ועל הרעות שהוא מביא לעצמו. אין הוא יכול לומר, לנוכח העייפות וההתאבנות של גופו, או ח"ו מחלתו: "הכל בידי שמים". צעד ראשון בתשובה היא החזרת האחריות אל האדם: "שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו". זוהי בגרות נפשית בסיסית, שלצערנו הרב דווקא דתיים רבים חסרים אותה. הנטייה להשליך הכל על הזולת: "לא שמרו עלינו", "ככה הרגילו אותי", "הקב"ה לא אוהב אותי" היא מחלה נפשית!
יש להתרגל לרעיון שהיהדות איננה נגד הטבעיות והרעננות של החיים. ביקור באזורי המגורים של הקהילות ה'אדוקות' ביותר נותן את ההרגשה שישנו איזה ניגוד בין החיים הבריאים, השמחים, המקושטים והצבעוניים גם במובנם החיצוני, לבין התורה. כביכול 'היהדות' היא עבודת ה' המנוכרת לחיי ההדר של העולם הזה. הרב מלמד כאן שדווקא אנשי התשובה צריכים להיות עם גופניות בריאה, שרירית, במובן 'החיצוני' ביותר! האדם הנכנס תחת עולה של היהדות חש דווקא בריאות נפשית. הגוף והנפש כאחד זועקים: לזה חיכינו כל ימינו!
"התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבא לידי האושר הגדול של התשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול".
יש לשים לב ששתי הנקודות האלה אינן 'דתיות'. כלומר, כל אדם שעיניו בראשו, יסכים לתשובה שכזו. בכך אנו חוזרים לראש דברינו. הרב קוק פורץ את גבולות הדמיון של מחשבת התשובה וממשיג למעשה מחדש את העניין כולו. זו הסיבה שהספר אורות התשובה קרוב לליבם של כל כך הרבה אנשים. אין מתאים ממנו לדורנו, דור העסוק כל כך בתשובה מאהבה, תשובה שהנפש כל כך חפצה בה!
אז הקץ לסיגריות, למנות אחרונות בחתונות, ולעליה במעלית לקומה ראשונה, וקדימה – לשים נעלי ספורט ולהתחיל...
אשמח לתגובות: roeehoren@yahoo.com
[1] הרב אברהם יצחק הכהן (=ראי"ה) קוק, היה מקימה ורבה הראשון של הרבנות הראשית. נפטר ב1935. דמותו האגדית תועדה בספרים רבים (בינהם סדרת ספריו של הרב נריה "חיי ראי"ה" ועוד) והגותו נחקרה בספרים ומאות מאמרים בעולם האקדמי ומחוצה לו (דומני שאין הוגה - פרט לרמב"ם – שנכתב עליו כל כך הרבה). כתביו המקוריים, כפי שנכתבו במחברותיו, פורסמו לאחרונה על ידי משפחתו ונקראו בשם "שמונה קבצים". מקבצים אלו נערכו רוב ספרי הגות הרב (אורות, אורות הקודש, אורות התפילה ועוד). על גלגולי עריכת אורות התשובה תוכלו לקרוא ב http://he.wikipedia.org/wiki בערך 'אורות התשובה'.