למרות הכל – צלם א-להים

פרשת כי תצא מלמדת אותנו פרט חשוב על תשובה: גם אם האדם רשע גמור הוא עדיין בקשר מיוחד בשורשו עם הקב"ה ואסור לזלזל בו

חדשות כיפה הרב יאיר פרנק 23/08/18 14:59 יב באלול התשעח

למרות הכל – צלם א-להים
תקיעה בשופר, צילום: shutterstock

קוראים אנו בפרשתנו (דברים כא,כב-כג):
וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
מבואר כי אסור להשאיר את הנידון למוות על העץ, אלא יש לקוברו באותו היום (ומכאן למדו חז"ל בכלל על איסור הלנת המת). אולם, מה כוונת התורה, בהסבר – "כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי"?!
הרשב"ם (שם) ביאר בפשטות – "כשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינין או קרובים של הרוג או שאר בני אדם". לפי ביאורו 'א-להים' כאן הוא שם חול, ומשמעותו דיינים. אם ישאר המת על העץ, יש חשש שיבואו לקלל את הדיינים.
רבינו בחיי (שם) ביאר אחרת – "זלזולו של הקדוש ברוך הוא אם ישהה שם, לפי שלא היה נתלה אלא מגדף ועובד עבודה זרה, ואם ישהנו שם יאמרו הכל: מפני מה זה תלוי, מפני שברך את השם, או מפני שעבד עבודה זרה בכך וכך עבודה, והספור בעניני עבודה זרה הכל זלזול בכבודו של מקום". ההזכרות בחטא והדיבור אודותיו, מעבר למה שנצרך בכדי לבערו, גורם לחילול השם, בפרט חטא עבודה זרה. ומכאן לימוד ראשון לחודש אלול, שיש לעסוק בחטא רק במידה שמועילה לשוב ולכונן עתיד טהור וקדוש, ולא להתבוסס בו, באופן שיכביד על האדם, ויכבול אותו אל החטא (וכפי שיבואר יותר לקמן).
אולם, דווקא רש"י, הביא מדרש מופלא – "זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו. משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי". (ומקורו בגמרא בסנהדרין מו ע"ב, ואף רבינו בחיי הביאו בהמשך דבריו).
הדברים מבהילים. האדם הוא צלם א-להים, ומי שרואה אדם תלוי, רואה כביכול את וכו' (מה שאין הפה יכול לומר). יש לזכור - לא מדובר כאן באדם צדיק, ואפילו לא רק ברשע 'קטן', אלא באדם שהומת ע"פ הוראת בבית דין (!). ואף על פי כן - הוא עדיין בדמותו של ה' יתברך, כאח תאום. ומבואר שם בגמ' – "אמר רבי מאיר: בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת: קלני מראשי, קלני מזרועי! אם כן המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך - קל וחומר על דמן של צדיקים".
ללמדנו, שלא משנה מה אדם עשה, הוא עדיין בקשר מיוחד בשורשו עם ה' יתברך. יש כאן מחד – אחריות גדולה. שכן, לאור הבנה זאת אנו למדים כי אדם שחוטא, לא פוגע רק בעצמו, אלא מוריד את כל עולם הקדושה, עולם השכינה עמו. אולם, יש כאן גם עידוד גדול – השכינה עמי כל הזמן, והיא לא עוזבת ולא תעזוב אותי לעולם. האדם לעולם לעולם נשאר בפנימיותו צלם א-להים, 'חלק אלוה ממעל ממש', לא משנה מה עשה. הקשר והאהבה הזו, לעולם לא יכולים להפסק ולהבטל.
וכך כתב מרן הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ג, עמ' רלה):
הלימוד שהאדם הוא יציר מורכב ברוחניותו, משתי נפשות, נפש טובה אלהית, ונפש רעה בהמית, הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות הנפש, והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים. האדם יוכל למצא קורת רוח תמידי על ידי זה, בין בשעת שלותו, בין בשעת יסוריו, כשהטובה מתרחבת, הרי הוא מקשר את רעיונו בהנפש האלהית, להרחיבה להרימה ולחזקה. וכשהמצוקה מתגברת הוא משים פנים אל הנפש הרעה הבהמית, לצחצח את זוהמתה, לשמח במה שהיא מתיסרת ועל ידי זה מטהרת, מרגיל האדם בזה את עצמו להביט על מגרעותיו כעל דבר העומד מחוץ לעצמותו העיקרית, ובזה שופט הוא את עצמו בצדק.
בעומדנו בחודש אלול, לקראת הימים הנוראים הבעל"ט, עלינו לזכור כל העת - יש לנו אחריות מלאה על מעשינו, על תיקונה והעלאת של הנפש הטבעית. אך אל לנו לזהות את עצמינו באופן מלא איתה, באופן שיגרום לנו לייאוש ועצבות חלילה. שכן, עצם הנשמה הא-להית שבתוכנו, נשארת בטהרתה, ובקשר אל ה', בכל מצב. והיא היא העיקר. ומתוכה, ועל ידה, אנו באים לתקן.
ולסיום הדברים: בעל הנתיבות שלום כותב שההבנה שה' יתברך אוהב אותי כל העת, לפני ואחרי החטא, היא מיסודות החסידות. ואנו אומרים – מיסודות היהדות.
 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן