חלקי התשובה - וידוי

החלק הראשון של התשובה הוא וידוי שפירושו להודות בחטא. האם חייב בוידוי לפרט את החטא או שמספיק להתוודות באופן כללי על כל החטאים? והאם מותר להתוודות בקול רם?

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 16/08/18 15:26 ה באלול התשעח

חלקי התשובה - וידוי
וידוי, צילום: פלאש 90. דוד כהן

1) מצוות הוידוי

חודש אלול הגיע, ואיתו זמן התשובה השנתי. אע"פ שכל השנה כולה חייב אדם לחזור בתשובה מיד אם חטא ולא לחכות לחודש אלול, הרי שבכל אופן אלול ועשרת ימי תשובה הם ימים מיוחדים לפשפוש עומק במעשים וחזרה בתשובה. אבל? מהי בעצם התשובה ואיך מקיימים אותה? 

החלק הראשון של התשובה הוא הוידוי, כלומר, הודאה בפה שחטאנו והיינו לא בסדר. כך כותב הרמב"ם בפרק א' מהלכות תשובה: 

"א) כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה- אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה- כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא:  שנאמר 'איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם...והתוודו את חטאתם אשר עשו' (במדבר ה', ו-ז), זה וידוי דברים. ווידוי זה מצות עשה.
ב( כיצד מתוודה? אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה.  זה הוא עיקרו של וידוי; וכל המרבה להתוודות ולהאריך בעניין זה, הרי זה משובח.
ג) וכן בעלי חטאות ואשמות- בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם, עד שיעשו תשובה, ויתוודו וידוי דברים:  שנאמר 'והתוודה אשר חטא עליה'  (ויקרא, ה', ה').
ד (וכן כל מחוייבי מיתות בית דין, ומחוייבי מלקות- אין מתכפר להם במיתתם או בלקייתם, עד שיעשו תשובה ויתוודו.  וכן החובל בחברו או המזיק ממונו- אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו- אין מתכפר לו, עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם. שנאמר 'מכל חטאות האדם' (במדבר, ה', ו')
ה) שעיר המשתלח- לפי שהוא כפרה לכל ישראל, כוהן גדול מתוודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: 'והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל' (ויקרא, ט"ז, כ"א)."

כלומר, אין אפשרות לכפר על חטא מבלי להתוודות עליו. גם אדם שהיה מביא קרבן בזמן בית המקדש, ואפילו שעיר המשתלח ביום הכיפורים, וכן מחויבי מיתות בית דין בזמן הסנהדרין, אין מתכפר להם בלי שיתוודו על העוון. משמעותו העיקרית של הוידוי הוא הודאה באשמה. האדם מודה שהוא לא בסדר ומקבל על עצמו בלי נדר לתקן דרכיו מכאן והלאה. יש לזכור גם שעצם הוידוי הוא מצוות עשה, ממש כמו קריאת שמע או ברכת כהנים או ברכת המזון. 

אדם שמתכחש לבעיה שלו ימשיך איתה. השלב הראשון הוא להודות- אני לא הייתי בסדר. רק אחרי שלב ההודאה שייך לחשוב איך לא לחזור על זה מכאן ולהבא. 

צריך לזכור גם שהוידוי בפה חייב לבוא אחרי שאדם גמר אומר בליבו שלא לחטוא יותר, וכמו שכתב הרמב"ם (שם) בפרק ב' הלכה ד': "כל המתוודה בדברים, ולא גמר בליבו לעזוב- הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת עד שישליך השרץ. וכן הוא אומר 'ומודה ועוזב ירוחם' (משלי, כ"ח, י"ג). 

2) האם צריך לפרט בוידוי את החטאים הספציפיים?

הגמרא במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) מביאה ברייתא: "וצריך לפרוט את החטא שנאמר 'אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב' (שמות ל"ב, ל"א) דברי ר' יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב? כדר' ינאי דאמר ר' ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די, גרם להם שיעשו אלהי זהב". 

התנאים חולקים בשאלה האם חייב בוידוי לפרט את החטא או לא. רבי יהודה בן בבא מביא ראייה מזה שמשה רבנו פירט את חטאם של עם ישראל כשהתוודה על חטא העגל, ורבי עקיבא חולק עליו ואומר שעדיף שאדם לא יזכיר את חטאו, ומה שמשה הזכיר במפורש את חטא העגל לא היה בשביל לפרט את החטא שעליו מתוודים, אלא כסנגוריא על עם ישראל שמרוב זהב וכסף שנחת עליהם אחרי קריעת ים סוף הם התבלבלו והתחילו לעשות שטויות. 

בדרך כלל יש לנו כלל פסיקה שאם רבי עקיבא חולק על תנא בודד אחר הלכה כרבי עקיבא, ואם כן היה ראוי לפסוק כרבי עקיבא שאין צריך לפרט את החטא. אולם הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' הלכה ד' כתב: "וצריך לפרוט את החטא, שנאמר 'אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלוהי זהב' "(שמות, ל"ב, ל"א), כלומר, פסק כרבי יהודה בן בבא. 

הבית יוסף באורח חיים סימן תר"ז מסביר שמה שהביא את הרמב"ם לפסוק כר' יהודה בן בבא כאן, זה קטע אחר בגמרא יומא, קצת יותר למעלה באותו עמוד (פ"ו עמוד א') שבו כתוב: "אמר רב יהודה- רב רמי (=הקשה) כתיב 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' (תהילים ל"ב, א') וכתיב 'מכסה פשעיו לא יצליח' (משלי כ"ח י"ג). לא קשיא- הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום". 

האמוראים שואלים על סתירה לכאורה בין שני פסוקים - האם אשרי האדם שפשעיו מכוסים או שאדרבא, אסור לכסות את פשעיו וצריך לפרט אותם בוידוי? רב מתרץ שבחטא מפורסם אסור להסתירו, ואילו בחטא לא מפורסם אסור לגלותו. רב נחמן מתרץ שבחטא בין אדם לחבירו אסור להסתירו, ואילו בחטא בין אדם למקום אסור לגלותו. אומר הבית יוסף- הרי חטא העגל היה מפורסם, ואף על פי כן טען רבי עקיבא שאסור לגלותו, ואילו רב טוען שחטא מפורסם חייב לפרט אותו בוידוי, ואם כן משמע שרב פסק כרבי יהודה בן בבא ולכן גם הרמב"ם פסק כמותו. הבית יוסף  (אורח חיים סימן תר"ז) הביא עוד נימוקים למה פסק כאן הרמב"ם כמו רבי יהודה בן בבא, אולם אין המקום במסגרת מאמר זה להאריך, והמעיין יוכל לראות את הדברים במקורם בבית יוסף. 

מכל מקום הרי"ף והרמב"ם כלל לא העתיקו את דברי רב אלא רק דברי רב נחמן, וממילא משמע שפסקו כרבי עקיבא, שאף בחטא מפורסם שהוא בין אדם למקום אין חייב לפרט החטא. 

השולחן ערוך באורח חיים תר"ז סעיף ב' פסק כרבי עקיבא שאין חייב לפרט החטא, אבל ציין שאם מתוודה בלחש מותר ואף מומלץ לפרט החטא. וכך לשונו "אין צריך לפרט החטא. ואם רצה לפרט, הרשות בידו. ואם מתוודה בלחש, נכון לפרט החטא". בבית יוסף שם הסביר שמשום שהרי"ף והרא"ש פוסקים כרבי עקיבא כך עיקר ההלכה, ואף על פי כן מותר גם לדעת רבי עקיבא לפרט את החטא כאשר מתוודה בלחש, שהרי הוא עדיין "כסוי חטאה". 

3) האם מותר להתוודות בקול רם? 

הבאנו בסעיף הקודם את מחלוקת האמוראים רב ורב נחמן בגמרא ביומא האם עדיף שהחטאים יהיו מפורסמים או מכוסים, וציינו שהרי"ף והרא"ש פסקו כרב נחמן שרק בעוונות של בין אדם לחבירו מותר לפרסם (כלומר, בהקשר של 'חטאתי ואני מתחרט ומבקש סליחה') ואילו עוונות שבין אדם לחבירו אסור לפרסם את חטאו אפילו בהקשר של 'חטאתי ואני מבקש סליחה'. 

צייננו גם שהשולחן ערוך בתר"ז סעיף ב' פסק שאם מתוודה בלחש נכון לפרט החטא, ומשמע שאם מתוודה בקול רם לא יפרט החטא, שהרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". הרמ"א שם בהגהה אף כתב במפורש "אבל כשמתפלל בקול רם, או שליח ציבור כשחוזר התפילה, אין לפרט החטא" והדברים פשוטים. 

יש בזה גם הגיון - זה חילול ה' שידעו שפלוני עבר על מצוות ה', אפילו אם כרגע הוא מספר זאת בהקשר של חרטה ובקשת סליחה. אם אנשים ידעו שהאדם חטא זה ישבור להם את הפחד והמחסום הפסיכולוגי מהחטא, ולכן אסור לגלות את חטאיו לבני אדם, אפילו בהקשר של בקשת מחילה. 

אולם, מה קורה כשמפרטים את החטא, אבל לא בנוסח עצמאי אלא בנוסח הכתוב לכולם במחזור? כאן כותב הרמ"א (שם) "ומה שאומרים 'על חטא' בסדר אל"ף בי"ת לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשווה, אינו אלא כנוסח תפילה". כלומר- כאשר פירוט החטאים הוא חלק מנוסח אחיד שכל הקהל אומר, אין בעיה להתוודות בקול רם, משום שאף אדם לא יחשוד בו שהוא חטא במיוחד באותו חטא ספציפי, אלא שהוא מתוודה על פי הכתוב במחזור, כמו כולם. 

מסיבה זו התירו הפוסקים גם ביום רגיל לחזן לקרוא את הוידוי בקול רם, שהרי זה נוסח אחיד שכולם קוראים. יחד עם זאת, אם החזן או המתפלל מוסיף חטאים מיוחדים בוידוי (וכמו שפסק השולחן ערוך שראוי לעשות), חייב להתוודות בלחש. 

הרב אלדד יונה הוא ראש בית המדרש חי"ש - בית מדרש חרדי ישראלי (זרם חרדי המאמין שעל החברה החרדית להשתלב במדינה ובחברה, תוך שמירה על צביונה ואורחות חייה).