שופעת השדמה שפע ברכה. שדות לשדות יביעו ניב ותנובות שדי לראש אמיר. זמרת הארץ בוקעת ועולה מהר וגבע. הנה קמה הקמה וגם נצבה, אט ינועו שבלי הזהב בנשוב הרוח, כי כבד עליהם ראשם, כי צוה ד' את ברכתו בשנה הששית.
- - -
סתו. חרף. מטרות עז. גשמי ברכה ישקו כל תלמי שדי, ישברו רגבים צמאם. לא גרעיני זרע ינבטו בסעיפי אדמה. שוקטה למנוחה תשכב, תתעורר עם רדת היורה, תשתה, תרוה, ושקעה שוב בשנה עמקה –עצרת תהיה לה. עצרת אונים וחסן איל.
- - -
לא נפתחו פתחי-קרקע. לא פלחו רגבים. יד הברזל לא הפכתם. מענית האכר לא האריכה תלם על גביהם, לא זרעו ולא שדדו – אדמה כי לא תזריע…
- - -
אדמה – דממה. דומם המרחב, מתיחד עם עצמו. מן הדממה הדקה בנות-קול עולות, פזמוני-דשא חרישים. שיח השדה ממתיק שיח ומעטה הירק מדובב בלחש-רחש. אי-שם יעלה גבעול-ספיח, זכר לעלית שבלים. בעצלתים ינומו אילנות, אחוזי-שרעפים יעמדו סרעפותיהם. ענבים-נזירים בסעיפי גפן יפרו.
- - -
לא בסך יבואו קוצרים-בוצרים. איש איש יעמר לו עמר לגלגלת. מכסת אכלו, די מחיתו. גר כי יבוא בארץ וקטף מלילות בספיח. עני כי ירעב ובא אל כרם רעהו ובצר מענביו ונקף בראש זיתיו ואכל כנפשו שבעו ואף אל כליו יתן והיה לביתו לאכלה ולבהמה אשר ברפתו.
- "כי קרא שמטה לד'" !
שבת הארץ
הרב נריה זצ"ל כותב על שנת השמיטה.
