אתמול הסברנו את ההבדל שבין עציץ נקוב לבין עציץ שאינו נקוב, וגם הזכרנו שברגע שיש הפסק בין האדמה לבין העציץ הוא נחשב ללא נקוב גם כשיש בו נקבים. לכן, אם יש צלחת או שולחן או שהעציץ על ריצוף או על מרפסת בקומה שנייה - בכל המקרים הללו הוא נחשב לאינו נקוב.
מה הדין של עציץ שאינו נקוב? ברור שמדאורייתא דינו כאילו אינו מחובר לקרקע, אך בהלכות תרומות ומעשרות וכלאים נוהגים להחמיר מדרבנן שינהגו בו כל ההלכות הנוהגות בעצים שמחוברים לקרקע. על כן, הלכה למעשה אנו פוסקים שמדאורייתא אין צורך לשמור בעציץ כזה הלכות שמיטה, אך מכל מקום מדרבנן הלכות שמיטה אכן נוהגות בו.
אמנם, ישנו דיון (שעדיין לא עסקנו בו בפירוט) לגבי עץ שגדל בתוך הבית - גם אם הוא גדל בקרקע ממש - אם הוא פטור משמיטה, וגם אם הוא פטור משמיטה האחרונים דנים בהגדרה המדוייקת של "בית". אמנם, לאחר כל המחלוקות, למעשה נפסק שאפשר לצרף את השיטות המקילות בבית עם השיטות המקילות בעציץ שאינו נקוב ולהקל שלא להצריך ניהוג הלכות שמיטה בעציץ שאינו נקוב הנמצא בתוך הבית.
יוצא, הלכה למעשה, שבעציץ שגדל בתוך הבית אפשר להקל שלא נוהגים בו כלל דיני שמיטה. בשאר העציצים יש להחמיר כמו שכתבנו לעניין גינות בכתבות הקודמות.