פרק מספר: החלק שלך בשנת השמיטה

1^ מחלוקת דומה קיימת במלאכת ניכוש, ראה להלן.

2^ לשיטתם, ר' שמעון נקט בלשון "מרביצין", המתארת השקיה מועטת, כיוון שמדובר בשדה בעל שאיננו זקוק להשקיה מרובה ("עפר לבן" = שדה לבן, שיש בו שיבולים), והשקיה כזו נחשבת בו כהשקיה מלאה; אך באמת הותרה השקיה מלאה, גם בבית הבעל וגם בבית השלחין, ואפילו במקום שאין תוספת ההשקיה הכרחית.

יש להעיר, שגם לפי לשיטה זו אסור להשקות כרגיל ירקות שגדלו בשביעית ועתידים להילקט בשביעית. אולם, כנראה שטעם הדבר אינו משום איסור השקיה אלא משום איסור ספיחים. לפי זה, אם הירקות התחילו לגדול בשישית, יהיה מותר להשקותם (עיין חזון איש טז, ד. ויש שהסבירו אחרת, ואכמ"ל).

3^ אם כי, הברטנורא פסק להלכה כדעת ר' שמעון (וכך כתב גם במועד קטן א, א). לשיטתו, הגמרא במועד קטן סייגה את ההיתר לבית השלחין דווקא ביחס לעבודה בחול המועד, ולא ביחס לשביעית. [יש לציין, שהחזו"א סבר שאכן הלכה כר' שמעון, אולם לפי ההסבר שיובא להלן].

4^ המבי"ט (ב, סד) התיר לעשות מלאכות שנועדו לאוקמי אילנא גם עבור צמחי נוי. להרחבה על כך, ראה שבת הארץ (קונטרס אחרון, יב); מנחת שלמה (נא, ח); מעדני ארץ (ח, ח). ניתן לדעת לכמה מים זקוק כל צמח בעזרת טבלאות המופיעות בספר קטיף שביעית (הוצאות מכון התורה והארץ, תשס"ז), ולהלן ינתנו הנחיות פשוטות לגינה הפרטית.

5^ עיין בדברי רבי עקיבא איגר (על השו"ע, או"ח תקלז) שהתיר הוספה על ההשקיה בשדה שלחין בחול המועד, ולדעתו אם התחיל להשקות בהיתר יכול להשקות כמה שרוצה. אם הוספה כזו מותרת בחול המועד - ק"ו שהיא מותרת גם בשביעית, בה ההשקיה קלה מבחול המועד (עיין שו"ת המבי"ט ב, סד, וכרם ציון, הלכות פסוקות ח, הערה א). גם הרב בנימין זילבר כתב שניתן להקל בכך בשביעית (הלכות שביעית א, כסא דוד ע"ב). אולם, מהחזו"א (יח, ד) עולה שיש להחמיר בכך, שכן לדעתו השקיה בבית השלחין לא נאסרה בחול המועד כלל, ואילו בשביעית היא נאסרה והותרה רק במקום הפסד. ועיין להלן בשם הרב קרליץ, שכתב להקל גם לפי המחמירים בדעת החזו"א (ועיין עוד בדברי רש"י מו"ק ו: ד"ה כדי שיצאו).

6^ כפי שכתבנו שם, ישנה מחלוקת האם מותר לטעת בערב השביעית נטיעה שתכה שורשים בשביעית, ולדעת המנחת חינוך הדבר תלוי בשאלה האם יש חובה על שביתת הקרקע או לא. לכאורה, השאלה האם מותר לכוון את המחשב בתחילת השמיטה ע"מ שישקה את השדה בשמיטה, תלויה בדיוק בשאלה זו. אולם כבר כתבנו שלדעת הגרש"ז, אף אם אין ציווי על שביתת הקרקע, סוף-סוף מדובר כאן במעשה שהוא תוצאה של פעולת האדם, ואין זו פעולה מקרית שהתרחשה מאליה, ולכן יש לאסור לכו"ע, וזו הסיבה שהוא אוסר לכוון את המחשב בערב השמיטה.

שאריות המזון

הפסד פירות שביעית

בגמרא בפסחים (נב:)נאמר:

'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' - 'לאכלה' אמר רחמנא, ולא להפסד.

מדברי הגמרא עולה שמותר לאכול פירות שביעית אך אסור להפסידם.

מדוע אסור להפסיד ולהרוס פירות שביעית? בפשטות אסור להפסיד פירות שביעית בגלל קדושתם.¹לאור הסברנו בפתיחה לדין קדושת שביעית, ניתן להעמיק בטעם זה: כפי שראינו, אחד היסודות המרכזיים בשמיטה הוא, שהאדם איננו הבעלים, אלא הקב"ה.אדם השוכר חפץ או מקבלו בהשאלה, אינו רשאי להרוס את החפץ גם אם ניתנה לו רשות להשתמש בו. רק הבעלים עצמו רשאי להרוס את החפצים השייכים לו, ולא אדם המשתמש באותם חפצים בהשאלה. לכן, אין לך תחושת בעלות גדולה יותר על חפץ, מאשר היכולת להרוס אותו. כיוון שבשנת השמיטה פירות האדמה אינם בבעלות האדם, אין לו גם רשות להפסיד אותם.²

האם גם אסור לגרום לכך שפירות שביעית יופסדו באופן עקיף (הפסד פירות שביעית בגרמא)? המהרי"ט סובר (א, פג)שהפסד פירות שביעית בגרמא מותר. הוא מביא שלוש ראיות לדבריו, שאחת מהן היא דברי הירושלמי (ז, ב), המתיר להעלות ירק לגג כדי שיתייבש, למרות שבכך אנו גורמים לו להתקלקל.

גם הרידב"ז(בית רידב"ז ה, א)מתיר לגרום בעקיפין הפסד לפירות שביעית, אך משמרת הבית(על הרידב"ז)אסר, וכן אסרו אחרונים נוספים. החזון איש מבאר (יד, י)שאין להביא ראיה מן הירושלמי, שכן הירושלמי מדבר על ירק שאיננו ראוי למאכל אדם, והייבוש על הגג דווקא משביח אותו והופך לראוי למאכל בהמה. להלכה, אין הכרעה ברורה באחרונים, אם כי הרבה אחרונים התירו.³

מה עושים עם השאריות?

במאכלים שבהם יש פירות שביעית, השאיפה היא לאכול את רוב האוכל, כך שהשאריות תהיינה מועטות. דבר זה יכול ללמד את האדם שיעור חשוב - עליו ללמוד לשים בצלחתו את הכמות שבאמת הוא מסוגל ורוצה לאכול, ולא ללכת אחר מראה עיניו.

מה הדין בשאריות שבכל זאת נותרו? באופן כללי, מותר לזרוק לפח האשפה הרגיל שאריות שאינן ראויות למאכל (ראה להלן, בעניין גלעינים וקליפות), ואיסור ההפסד תקף רק לגבי שאריות שעדיין ראויות למאכל אדם או בהמה. מה נחשב כפעולת הפסד? מסתבר, שעצם הנחת השאריות בפח אינה גורמת להם קלקול באופן ישיר, ועל כן לא ניתן לומר שהזריקה בפח נחשבת כהפסד של גוף הפרי.⁴

אולם, הגמרא בחולין (עא.)אומרת שדבר שהיה במקום מאוס, בטל ממנו שם אוכל לעניין טומאה וטהרה. תוס'כותבים (כתובות ל: ד"ה לא)שקביעה זו נכונה גם לגבי דיני ממונות, והרב קוק(משפט כהן, פה)למד מכאן גם לעניין פירות שביעית:

ובעניין השלכת הקליפין... יש לומר שאם הוא בעניין שמי שכבר ראה אותם מאוסין לא יאכלם מחמת מיאוס, כבר נקרא הפסד.

מכאן, שהשלכת פירות שביעית למקום מאוס - דהיינו, לפח האשפה - נחשבת כהפסד פירות שביעית בידיים, אף אם הדבר אינו פוגם את גוף הפרי (עיין משפטי ארץ כא, הערה 5).⁵אם כן, מה עושים עם שאריות האוכל?

כאן לשבץ תמונה '33_כלי נאה לקדושת שביעית' ומתוך קובץ '00_ביוגרפיות ומידע' את הקטע '55. כלי שביעית'

הפתרון ההלכתי האידיאלי לשאריות אלו הוא כלי לשמירת קדושת שביעית. בכלי זה שמים שקית, ובה מניחים את שאריות האוכל עד שירקבו,⁶ואז הן אינן ראויות למאכל אדם וניתן לזרוק אותן לפח האשפה הרגיל. לפני כל ארוחה יש להניח בכלי השמיטה נייר סופג או נייר עיתון, שיפריד בין השאריות הישנות ובין השאריות החדשות.⁷לאחר יום או יומיים, כאשר השאריות שבכלי נרקבו,⁸יש לקשור את השקית ולהשליכה לפח.⁹

יש אנשים הכותבים על הכלי המיועד לשאריות קדושות "פח שמיטה". אולם, למרות שבדרך כלל הכלי שבו משתמשים בשביל לאסוף את שאריות המזון נקרא בלשוננו "פח", בהקשר שלנו ראוי להימנע מסגנון דיבור זה. השאריות שבהן אנו עוסקים בשנת השמיטה הן שאריות של פירות שביעית קדושים, ולא אשפה רגילה. גם לניסוח המילולי ישנה משמעות, וכאשר ישנו כלי שכתוב עליו "קדושת שביעית" הרי שאנו חשים ומרגישים כל העת שבקדושה אנו מתעסקים.¹⁰מסיבה זו, עדיף לשים את השאריות בקערה או בדלי וכדומה, ולא בפח, כדי שגם כלפי חוץ נבחין שלא מדובר באשפה מאוסה.

דרך נוספת אפשרית היא הנחת השאריות בשקית, סגירתה, וזריקתה לפח. בשם הגר"ח קנייבסקי נמסר (פירות שביעית יט, הערה א), שבתחילה היו נוהגים להניח פירות שביעית בתוך עטיפה ולהשליכם באשפה, אך כיום "אכשרי דרי" (הוכשרו הדורות) ולכן נוהגים להניח בכלי מיוחד.¹¹

לכאורה ישנה בעיה בפתרון זה, שכן זריקת השקית לפח ממהרת את הפסד הפירות וגורמת בעקיפין להפסדם, וכפי שראינו, יש מן האחרונים שאסרו גם גרימת הפסד בעקיפין.¹²

אולם, מסתבר שבכל זאת פתרון זה הוא פתרון טוב: ראשית, יש שכתבו שגרם הפסד מותר כאשר בכל מקרה הפירות עומדים להתקלקל (הר-צבי זרעים ב, נד). הרב אלישיבהוסיף (הובאו דבריו במשפטי ארץ כא, הערה 25)שגם מי שאוסר גרם הפסד, אינו אוסר זאת מצד עצם ההפסד, אלא כיוון שהפירות אינם נאכלים,¹³ולכן לדעתו אין איסור גרם הפסד בשאריות שודאי לא ייאכלו:

יתכן לומר שגרם הפסד אסור (אפילו לשיטות האוסרות) רק בדבר שעומד להיאכל, אבל דבר שעומד להיפסד אין איסור לגרום להפסדו, משום שגרם הפסד אינו אסור מצד עצם המעשה, אלא מצד הפסד התכלית שלמענו עומד.

אם כן, היות שהשאריות של הפירות והירקות ודאי לא ייאכלו, ניתן לשים אותם בשקית ניילון ולזרוק לפח רגיל.

בעיה נוספת שעשויה להיות בזריקת פירות שביעית בתוך שקית לאשפה היא גרימת מכשול לעובדי האשפה, שדוחסים את השקיות בתוך המשאית שלהם, ובכך גורמים גם הם בעקיפין הפסד לפירות הקדושים (עיין קטיף שביעית סג, הערה 14). אולם, בירור עם עובדי מחלקת התברואה העלה כי בדרך כלל, מערכת הדחיסה איננה קורעת את השקיות. לעתים, שקית עשויה להיקרע כאשר היא נתפסת בצידי הברזל הדוחסים, אולם זהו מיעוט קטן ביותר (ואף מסתבר שזוהי גרמא), ולכן מסתבר שמעיקר הדין אין מקום לחשש זה, אלא רק כחומרא.

למעשה, נראה ששני הפתרונות הם לכתחילה, וניתן לאמץ אחד מהם. אמנם, לפתרון הראשון ישנם שלושה יתרונות: 1. יתכן שגם הנחה בשקית סגורה בתוך הפח נחשבת כהפסד בידיים ולא כגרם הפסד;¹⁴ 2. הפתרון הראשון פשוט יותר ליישום, שכן אין צורך לחפש בכל פעם שקית חדשה; 3. בפתרון הראשון, היחס הבסיסי לשאריות המאכל הוא כאל דבר קדוש, הקובע לו מקום חשוב בפני עצמו, ולא כאל אשפה ודבר מאוס.

למרות זאת, הפתרון השני, לזרוק בתוך שקית ישירות לפח, הוא בהחלט פתרון ראוי ומקובל, וכאמור כך נהגו דורות רבים.גם מי שנוהג להחמיר ולחכות עד שהשאריות יירקבו, יכול בעת הצורך להניחן בשקית ולהניח את השקית ישירות בפח, כי כך עיקר הדין.

בשבת, אם שאריות השמיטה מעורבבות ממש עם שאר המאכלים שבצלחת, תיתכן בעיה של בורר. לכן במקרה זה, יש לקחת את כל השאריות שבצלחת (החמין והסלט וכדומה) שכבר מעורבים, לשים את כולם בשקית ניילון¹⁵ ולשים את השקית בפח (ועיין על כך בהרחבה בנספח "בורר בשאריות שמיטה", עמ' קקק).

האכלת שאריות שמיטה לבעלי חיים:בנושא זה נעסוק בהרחבה בנספח ("דיני השאריות הקדושות - הוספות", עמ' קקק). להלכה, שאריות קדושות שבני אדם לא יאכלו יותר, ובפרט אם הן מאוסות בעיני בני אדם (למרות שעקרונית בני אדם מסוגלים לאוכלן), אין להאכיל חיות או בהמות בידיים, אך ניתן לשים את השאריות ליד חיות או בהמות,והן תאכלנה מעצמן. ולמרות שגם בכך יש לדון, נראה שעדיפה דרך זו, המאפשרת שימוש מסוים בשאריות (על ידי בעלי חיים), על פני אבדון מוחלט של השאריות.