שאלה: בעלי הוא רב חשוב, אך בבית הוא הרבה פחות חשוב, מתנהג כלפיי לא כראוי, אז אני כועסת עליו. אך אני מתייסרת שמא בזה אני עוברת על חובת כבוד לתלמיד חכם.
תשובה: אין בעיה. כמובן, יש לחיות באהבה ואחוה ושלום ורעות, וצריך למצוא איך לבנות יחסים טובים ביניכם, אך הבעיה אינה שהוא תלמיד חכם.
קודם כל, הוא חתם בכתובה על התחייבות לכבד ולהוקיר ועוד. לכן הוא חייב להתנהג בצורה ראויה. הרי גם תלמיד חכם חותם על הכתובה ואינו פטור ממה שכתוב בה. ואם אינו ממלא חובתו, הוא בכך יודע מראש שעלולה להיות תגובה.
שנית, רב שמחל על כבודו, כבודו מחול. כאשר הוא מתנהג בצורה לא הגונה, בכך הוא בעצם מוחל על כבודו, שהרי התנהגות לא הגונה גוררת תוצאות מהצד השני. יתר על כן, כאשר התחתן, הוא ידע מראש שאשתו עלולה לכעוס עליו, ולכן בעצם החתונה, הוא מחל על כבוד הרב שלו.
שלישית, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה על בריותו, כלומר אינו מכניס אותן בנסיון שבלתי אפשרי לעמוד בו. והרי זה בלתי אפשרי שאשה לא תכעס אף פעם על בעלה במיוחד אם התנהגותו כלפי אשתו אינה מוסרית.
רביעית, כתוב אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב יח), ושאלו : אם הוא כנגדו, אז אינה עזר? תירץ הנצי"ב בהעמק דבר: אדרבה, בזה שהיא כנגדו, היא עזר. אם היא מסכימה לכל עוולה שהוא עושה, אז היא אינה עוזרת לו. אך אם היא מביעה ביקורת, בכך היא עוזרת. אם כן זה לטובתו.
חמישית, יש דין "יחם לבבו", כלומר לנוכח דבר בלתי נסבל ,יש תגובה ספונטנית של אדם שאינה נחשבת לו לעוון. כמובן עדיף להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, אך מן הדין אם אדם א' מעליב אדם ב', ואדם ב' מגיב בעלבון חוזר, אין זה נחשב לו לחטא. עיין ספר החינוך שלח.
שישית, נפסק "אשת חבר כחבר". חבר כלומר תלמיד חכם. כמו שיש חובה לכבד תלמיד חכם, כך יש חובה לכבד אשתו של תלמיד חכם. לכן אם את חייבת לכבדו, אז מאותו דין הוא חייב לכבדך.
וכבר אמר האדמו"ר מגור: אדם יכול להסתיר מכולם מיהו באמת, חוץ משנים: רבונו של עולם ואשתו.
ובדידי עובדה. כל ארץ ישראל, לא מכירים אותי באמת, לכן בטעות מכנים אותי: הרב הגאון. בעירי, מכירים אותי קצת, אז מכנים אותו: הרב. ואשתי מכירה אותי יותר מכולם אז היא קוראת לי: שלמה, ולא יותר.