הלכה יומית דף סב דיבור בטלפון בבית הכסא

דף סב – קינוח בשמאל

נחלקו האמוראים בגמרא מדוע מקנחים בשמאל ולא בימין. רבא אמר מפני שהתורה ניתנה בימין. רבה בר בר חנה טען מפני שהיא קרובה לפה ורשב"ל סבר מפני שקושר בה תפילין. ואילו רב נחמן בר יצחק סבור מפני שמראה בה טעמי תורה.

כתב המג"א (ג, ח) שההבדל בין הטעמים הוא לאיטר. שלדעת רבא מקנחים בשמאל כיון שבימין ניתנה תורה ולכן גם איטר יקנח בשמאל. ואילו לשיטות האחרות מקנחים ביד שאין עושים בה את עיקר פעולותיו של האדם. ולכן איטר יקנח בימין כל אדם, שהיא ידו החלשה, הנחשבת כשמאל ההלכתית.

וכתב המשנה ברורה (ג, ס"ק יז) שאיטר יד שכל עניניו עושה בשמאל מקנח בשמאל שלו שהיא ימין כל אדם. ואם כותב בשמאל אך שאר פעולותיו עושה בימין מסיק המשנה ברורה שיקנח בשמאל של כל העולם.

האחרונים דנים האם בימינו שמקנחים בניר נאמר דין זה ומסקנת הציץ אליעזר (ח"ז ב) עפ"י שו"ע הרב (הדורה תנינא עמוד 306) שכתב: 'מי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא בשמאל' והסיק מדבריו הציץ אליעזר שמי שאינו מקנח באצבעות ממש אלא בנייר, כמו בזמנינו, מותר לקנח אפילו ביד ימין. ואחר דין ודברים באחרונים מסקנתו של הציץ אליעזר היא: "שיש מקום להתיר בזמנינו הקינוח ביד ימין, ומוטב לקנח ביד ימין ממה שיקנחו ביד שמאל והקינוח לא יהא כדבעי או שיתלכלך ידו".

דיבור בטלפון בבית הכסא

רב ספרא אמר לרבי אבא שיכנס לבית הכסא ורש"י ביאר שקרא מפני שרב ספרא סבר שמסוכן להשתהות כיון שעמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן. ומשמע מרש"י שאם יש סכנה מותר לדבר. מנגד נאמר בגמרא שקבלה של בית הכסא היא שתיקותא. והרמב"ם פסק בהלכות דעות (ה,ו): "ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול". ומשמע מדבריו שרק מפאת סכנה מותר לדבר אך אם יש צורך גדול אסור.

הרמ"א בשולחן ערוך (ג, ב) פסק עפ"י המעשה שבגמרא: "ולא ילכו שני אנשים ביחד, גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו, משום צניעות".

הרמ"א לא כתב כשיטת הרמב"ם, שלא ידבר אפילו במקום צורך גדול. ובשערי תשובה (ג,ב) הסביר שהרמב"ם עסק בשעה שנפנה ממש ואז אסור אפילו לצורך גדול ואילו הרמ"א דיבר אחר שנפנה.

הצורך בשתיקה מבואר בספר חרדים (במצות ל"ת מדברי סופרים התלויות בפה בקנה, פרק ד סעיף ז) שכתב: "אין משיחין בבית הכסא מפני סכנת שדים המצויים שם, וצריך צניעות ושתיקה להנצל מהם". ולכן כיום כתבו האחרונים שבתי כסא שלנו בעיר ואין חשש במקום הפסד יש מקום להתיר לדבר. וסיכם למעשה ביביע אומר (ח"ח סימן א): "שאין הרוח רעה של בית הכסא מצויה בינינו, וכל מה שהזהירו שלא לדבר בבית הכסא, משום השד של בהכ"ס, אינו נוהג בזמנינו, ורק משום צניעות צריך להזהר שלא לדבר שם. ואף שמדברי הרמב"ם מוכח להדיא שמשום טעם צניעות אין לדבר בבית הכסא "אפילו לצורך גדול", מכל מקום אם יש הפסד ממון יש לומר שגם להרמב"ם יש להקל".