דף כח – הקדמת מנחה למוסף
ר' יוחנן אומר שמי שיש לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל קודם של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף.
עפ"י דינו של ר' יוחנן, כתבו תוספות שיש להיזהר ביום כיפור להתפלל שחרית קודם שש שעות שאם לא כן צריך להתפלל קודם מנחה ואח"כ מוסף. ר' יונה מעמיד את דינו של ר' יוחנן שיש להקדים מנחה רק כאשר רוצה להתפלל את שתי התפילות מיד בהגיע זמן מנחה גדולה. וצריך להקדים את תפילת מנחה כיון שהיא תדירה אך מי שמעונין לדחות ולהתפלל תפילת מנחה אחר זמן אין צריך להקדים מנחה לתפילת מוסף. ובשם הירושלמי כתב שאם הגיע זמן מנחה קטנה, תמיד עליו להקדים תפילת מנחה למוסף. והרמב"ם בהלכות תפילה (ג,יא) כתב: "שיש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו".
להלכה השו"ע (רפו,ד) כתב בסתם, את דינו של ר' יוחנן שיש להקדים מנחה למוסף. ובשם יש אומרים כתב את חילוקו של ר' יונה. וכן פסק בסוף הסעיף את שיטת הרמב"ם. וחידש המג"א שאם יש לו זמן להתפלל תפילה אחת יעדיף את מוסף כיון שלתפילת מנחה יש תשלומים. ולעניין תפילת יום כיפור כתב השולחן ערוך (תרכ): "טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית, כדי למהר בענין שיתפלל מוסף קודם שבע שעות".
לכן יחיד שהתעכב מלהתפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה, צריך להקדים מנחה, אך אם הקדים מוסף יצא.
דף כח – אכילה לפני מוסף
רב הונא אמר שאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין. ומסקנת הסוגיה שאין הלכה כרב הונא. מהו גדרה של הטעימה המותרת? הראב"ד, כתב שיש אומרים דווקא טעימה ולא אכילה. ולדעתו אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב מותרת. אבל סעודה אסורה.
מנגד כתב הטור שאעפ"י שאין הלכה כרב הונא אין לאכול לפני מוסף. וראייתו מכך שנאמר בגמרא בתענית (כו) שאין בזמן תפילת מוסף חשש לשכרות, לכן כהנים יכולים לישא את כפיהם. ומכך שאין חשש שכרות משמע שאין אוכלים לפני מוסף.
להלכה פסק מרן בשו"ע (רפו,ג): מותר לטעום קודם תפלת המוספין, דהיינו אכילת פירות, או אפילו פת מועט, אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד את הלב, אבל סעודה אסור".
והב"ח פוסק שמי שחלש ליבו רשאי לאכול סעודה ממש ואף יותר מביצה פת. וכן פסק המשנ"ב (רפו ס"ק ט).
האם צריך לקדש לפני אכילה זו פסק המשנ"ב שצריך. אמנם ביביע אומר (ח"ח או"ח סימן לא) כתב למסקנה שחולה שצריך לאכול קודם תפלת שחרית עפ"י ציווי הרופאים, מן הדין אינו צריך לקדש קידושא רבה קודם אכילתו, ובפרט אם אין רצונו לאכול פת או עוגה, ומכל מקום אם רצה לקדש על היין, על מנת לאכול אח"כ פת או עוגה, לקיים קידוש במקום סעודה, רשאי לטעום מן היין כמלוא לוגמיו, כיון שאין כוונתו אלא למצות קידוש, ובכל זאת אחר שיתפלל מוסף יחזור ויקדש על היין, קידושא רבה. וכן התיר (יב"א ח"ה כב) לשליח צבור שקורא בתורה ביום שבת בכמה מנינים לפני שיתפלל מוסף, וזקוק לאכילה, שיוכל לטעום בלי קידוש, פירות, ופת הבאה בכסנין פחות מכביצה, כי אי אפשר לו לקחת עמו יין לקדש עליו.