חילול שבת להצלה רוחנית
רב ביבי התלבט האם למי שהדביק פת בשבת התירו לרדות את הפת (ובכך לעבור על איסור דרבנן) קודם שיבוא לידי איסור סקילה. ורב שילא מעלה אפשרות שהתירו לחברו לעבור על איסור דרבנן כדי שלא יעבור על איסור דאורייתא. רב ששת דוחה סברה זו בטענה שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.
תוספות (שבת ד,א ד"ה וכי) מקשים מסוגיה בעירובין (לב,ב) בה נאמר שטוב לו לחבר שיעשה איסור קל ולא יעשה עם הארץ איסור חמור. ומסבירים תוספות שהיכן ממעשה האיסור נעשה על ידי החבר (האכלת עם הארץ בטבל של החבר) מותר לחבר לעבור על איסור קל. וכן אם פשע חברו אין לעבור על איסור קל כדי להצילו מאיסור חמור.
דרך נוספת בתוספות היא שלקיום מצוה גדולה ניתן לעבור על איסור קל.
בשו"ע (שו,יד) נפסק: שמי שהוציאו את בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה; ויוצא אפילו כרוך הדבר באיסור תורה".
והמשנה-ברורה (שו,נו) הסביר שלא רק לאבא עצמו מותר לחלל שבת, אלא מותר לכל אדם וכיון שהבת לא פשעה חייב לעשות איסור קל להציל חברו מאיסור חמור. והמשנ"ב התיר לעבור על איסור דרבנן אפילו כשהייתה פשיעה. וביאר טעמו בשער-הציון (אות מו), שאף שמדברי המגן-אברהם, משמע, שאפילו איסור דרבנן אין לעבור כשפשע, מסתבר, שבאיסור דרבנן יש לסמוך על שיטת אחת בתוספות, שבמצוה רבה יש להקל אפילו כשפשע מתחילה.
הצלת עצמו מעברה
רב אחא בנו של רבא גורס בדברי רב ביבי בנו של אביי שמי שהדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לאיסור חטאת. האם פוסקים כדעה זו?
רבנו חננאל, גורס כמו תוספות (ד"ה מתני) וכותב: "ולא אפשיטה." רש"י גרס כמו שמובא בגמרא שרב אחא פשט את בעיית רב ביבי.
הרמב"ם בהלכות שבת (ט,ה) פסק: "שכח והדביק פת בתנור בשבת, ונזכר - מותר לו לרדותה קודם שתאפה ויבא ליד מלאכה." הרי שהרמב"ם עוסק בשוגג, ולמרות שבסוגיה משמע שמדובר במזיד, הרמב"ם פירש שלא יבוא לידי מלאכה, אף אם לא יתחייב חטאת.
המחבר בשולחן ערוך (רנד,ו) פסק דינו גם במזיד: "ואם נתנו בשבת, אפילו במזיד, מותר לו לרדות קודם שיאפה, כדי שלא יבוא לידי איסור סקילה."
וכתב המשנה ברורה (רנד, ס"ק מ) שכל זה לענין אפיה, אבל לענין בישול פשוט הוא שאם אחד שכח או עבר והניח קדרה סמוך לאש. יש חיוב על אדם אחר לסלק הקדירה כדי שלא יבוא חבירו לידי איסור בישול, כיון בסילוק הקדירה אין כאן איסור כלל וממילא יש כאן מצוה לאפרושי מאיסורא.