מכירת דברי מאכל לחילוני
הגמרא שואלת מדוע לא מנו את כל האפשרויות שהעני מקבל מבעל הבית. ואחד ההסברים הוא שלא נמנו כל אותם אפשרויות שבהם מותר לכתחילה. ושואלים הראשונים מדוע מותר לכתחילה, הרי אם בעל הבית אינו עושה לא עקירה ולא הנחה. העני עושה גם עקירה וגם הנחה ויש בכך סיוע לדבר עבירה גם אם יכול להגיע לפת לבדו ואין מוגדר כלפני עיוור. תשובת התוספות שמדובר בנכרי. אולם בניגוד לשאלת התוספות כאן, במסכת עבודה זרה תוספות לא מזכירים את אסור מסייע לדבר עבירה.
ונחלקו האחרונים כיצד ליישב את שיטת תוספות.
הש"ך (יו"ד קנא,ו) סובר שבישראל מומר ובגוי אין חובת הפרשה מאיסור ובעל הכתב סופר (יו"ד פג) סובר שבסוגיה שלנו הסיוע נעשה בשעת העבירה עצמה ולכן אסור ואילו כאשר יש מרחק של זמן כמו בסוגיה במסכת עבודה זרה אין איסור מסייע ולכן מותר למכור לאדם שאינו מקפיד על ההלכה, אם העבירה עצמה תתבצע לאחר זמן.
צידת נחש
שמואל מלמדנו, שכל פטורי שבת הם בגדר פטור אבל אסור, חוץ משלושה שפטור ומותר - צידת צבי, וצידת נחש, ומפיס מורסא!
ובשולחן ערוך (שטז,ז) פסק המחבר: הצד נחשים בשבת, או שאר רמשים המזיקים, אם לרפואה, חייב; ואם בשביל שלא ישכנו, מותר.
וביאר המשנה ברורה (שטז, ס"ק כז) שאפילו במקום שאין רגילים הנחשים להמית שאז אסור להרגן. בכל אופן מותר לצוד כגון, שכופה עליהם כלי או שקושר אותם. והטעם שצידה שאינה לצרכו אלא למניעת היזק היא מלאכה שאין צריך לגופה, שדינה שפטור אבל אסור מדרבנן וכאן מטעם היזק, אין איסור דרבנן.