בכל פעם ששלושת השבועות מתחילים אני נזכרת בסיפור המוכר אודות צום ט' באב בתקופת נפוליאון בונפרטה שהיה קיסר צרפת.
כאשר נפוליאון הסתובב בליל ט' באב עבר סמוך לבית כנסת, הבחין בכך שהמבנה חשוך אך קולות בכי וצלליות של נרות בקעו מתוכו. הוא נכנס לבית הכנסת וראה יהודים יושבים על הרצפה ובוכים. כשהתקרב ושאל את אחד היהודים מדוע הם בוכים, תשובתו הייתה שהם בוכים מכיוון שנחרב בית המקדש.
התפלא נפוליאון, ששלט על כל האזור ביד רמה על כך שהאירוע לא הובא לידיעתו ושאל מתי אירע דבר זה. כאשר ענו לו שהאירוע התרחש לפני 1800 שנה הכריז נפוליאון שעם שמסוגל לבכות על עברו כאילו ארע זה עכשיו - נכון לו עתיד מזהיר.
אירוע זה מציין עבורי יותר מכל את ההשפעה של הכוח המדמה על חיינו. האיכות שראה נפוליאון ביהודים אבלים אלו על רצפת בית הכנסת אי אז בליל ט' באב הינה הכוח המדמה. על מנת להגיע לרמת צער ותחושת אבדן כה גדולה היו היהודים הללו חייבים להצליח לדמיין את בית המקדש בתפארתו או את מוראות חורבן בית המקדש.
בעלי הפנה אותי לדברי המשוררת זלדה ע"ה המדברת על העיניים שלנו כשערי הנפש-
"הלא גיליתי כבר
שמחשבתי נושאת אל ארמוניה
את מראה עיני,
כאותה ציפור שנושאת במקורה
קש, נוצות וסחי לבדק הבית"
(בלילה ההוא, זלדה)
העיניים שלנו הן שוערות של הנפש שלנו. הן לא רק קולטות מציאות אלא ממש יוצרות אותה. משתמשות במראות שהן אוספות כדי לעצב את הנפש שלנו. האם אנחנו אוספים יותר קש ונוצות או חלילה סחי?
בידי הכוח המדמה יש השפעה רבה על עיצוב נפשנו ולכן גם לנשים חשוב מאוד לשמור על קדושת העיניים, אפילו מבחינה פסיכולוגית, מה שאדם רואה יוצר אצלו את התת-מודע שמשפיע על תפיסת המציאות שלנו.
במידת החסד אני רואה הרבה יכולת של הכוח המדמה, מבחינה חיצונית העולם הזה הינו עלמא דשקרא, הרבה כיסויים נמצאים על גבי בעלי צרכים מיוחדים בחברה שלנו, כדי לצאת מעצמינו ולנסות למלא חסר של אנשים אחרים עלינו להשתמש בכוח המדמה שלנו על מנת לדמיין יותר ממה שנמצא בפנינו באופן פשוט.
ברחבי הארץ ישנם בני נוער רבים שבמקום לעסוק באיסוף חוויות אגואיסטיות בחופש הגדול שלהם, הם עסוקים בארגון קייטנות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הנוער בסניף עזרא אפרת עסוק כבר למעלה מחצי שנה באיסוף כספים ובארגון קייטנה מדהימה לילדים שגרים באזור נתניה.
כמה כוח מדמה וחזון דרושים כדי שסניף שלם מאפרת יצליח לדמיין חוסר וצורך של בני נוער שגרים בקצה השני של ארץ ישראל ויביא אותם לצאת מעצמם על מנת לסייע להם?
בהתקרב שלושת השבועות עלינו להתכונן לכך שבית המקדש ייבנה והצום יתבטל ותמידיים יחזרו להיות כסדרם ומוספים כהלכתם אך אם חלילה לא - עלינו להשתמש בכוח המדמה שלנו על מנת לדמיין מה היה אילו... מה היה אילו היה לנו בית מקדש, עד כמה החברה שלנו הייתה אידאלית, המידות מתוקנות והמעשים מכוונים לרצון ה' יתברך.
הכותבת היא רעיה ואם, עוסקת בחינוך ובהוראת תורה, מדריכת כלות לקראת נישואין.
הרבנית יהודית אפרתיצילום: באדיבות המצולמת