כשאתה שואל קבוצת אנשים על מה הם מדברים בהתלהבות כל כך גדולה, במקום לענות "על האח הגדול", עונים: "שלא תדע, יש עכשיו תוכנית בטלויזיה שהם שמים כל מיני קרועים, אתה יודע כל מיני משוגעים כאלה, בתוך בית והם צריכים להשאר שם..."
אם סתם לא מתחשק לך לאכול באיזה ארוע שאתה משתתף בו, יש לך כנראה בעיה עם הכשרות.
פתאום אתה מגלה שאתה בעצם גר עם רבנית.
אתה צריך לחשוש שילדיך לא יידבקו ב"סינדרום בני הרבנים".
אם תספר בדיחה למישהו יום אחד, אתה יכול לצפות שלמחרת אתה תשמע מישהו אחר אומר "הרב אמר ש...".
פתאום הבדיחות שלך הם "בדיחות של רבנים".
מה עושים, למען השם, אם סתם מתחשק לך שבת שקטה בבית בלי שתצטרך להכין שיעור/דבר-תורה וכו?
אומרים "למען השם" ולא "לעזאזל".
אתה אמור לדעת איך עובד כל מכשיר חשמלי שאי פעם המציאו.
אתה אמור להתייחס בכובד ראש גם כששואלים אותך: "הרב, אשתי בהריון אבל אני לא רוצה שידעו מזה עדיין, יש בעיה שהיא תחזיק את נר ההבדלה?".
כשאתה מאחר באופן קבוע בחמש דקות לתפילה, אתה מרגיש לא נעים כי זה נראה כאילו שאתה דופק כניסה.
בדיוק אחרי שלקחת את הביס הראשון מהמנה שהגישו לך, יאמרו לך: "כבוד הרב, תגיד משהו".
כשאתה מצטט משהו שראית בעיתון, אתה צריך להקדים ולומר איך הגיע אליך העיתון.
בפחות ופחות זמן פנוי שאתה מגלה שעומד לרשותך, אתה פוגש יותר ויותר אנשים שבטוחים שיש לך עוד ועוד זמן פנוי.
אנשים מופתעים לשמוע שגם אתה מעדיף שהתפילה לא תהיה ארוכה מדי.
אם תשכח לשלם עבור פעילות של הקהילה, סביר להניח שאף אחד לא יזכיר לך.
אתה קולט שזה ממש מוזר לדבר אל מישהו שנמצא פחות ממטר ממך בגוף שלישי.
הכותב הינו בעל הבלוג רב צעיר.