עדים זוממים - חידוש?

הקדמה

עדים זוממים הם עדים שהעידו עדות על אדם מסויים, ולאחר מכן הגיעו עדים אחרים (העדים המזימים) והעידו שעדות זו שקרית (בהמשך נרחיב בשאלה כיצד בדיוק מזימים את העדות הראשונה). מלבד העונש שבית דין מטיל עליהם, שהוא "ועשית לו כאשר זמם" (דהיינו שמטילים עליהם את אותו העונש שהם רצו לחייב את האדם עליהם העידו), אותם עדים גם נפסלים לעדות, כיון שהם הרי שקרנים.

בבבא קמא (עב:) נחלקו אביי ורבא בשאלה אלו עדויות של העדים הזוממים נפסלות:

"עד זומם - אביי אמר: למפרע הוא נפסל. רבא אמר: מכאן ולהבא הוא נפסל".

מדובר כאן על עד זומם, שהעיד למשל לפני חודש, ורק עתה נודע שעדות זו הייתה שקרית וזוממת. אביי סבור שכיון שהתגלה לנו כעת כי כבר באותה עדות העד היה שקרן, מאותו הרגע ואילך הוא נפסל לעדות באופן רטרואקטיבי ("למפרע" בלשון הגמ'). לכן, אם למשל הוא העיד לפני שבוע, אנו פוסלים כעת את העדות הזו. לעומתו, רבא סבור שאותה עדות שהעיד לפני שבוע היא עדות כשרה, ורק העדויות מעתה ואילך יהיו פסולות (כמובן שגם אותה העדות הזוממת והשקרית שהייתה לפני חודש פסולה)

הסבר מחלוקת אביי ורבא

רבא מסביר את דבריו:

"עד זומם חידוש הוא, דהא תרי ותרי נינהו. מאי חזית דציית להני? ציית להני! הלכך אין לך בו אלא משעת חידושו" (שם).

רבא טוען שאין כל סיבה להאמין לכת העדים השנייה (שמעידים שעדותם של הראשונים היא שקרית וזוממת) יותר מלכת הראשונה, ובאותה מידה יכולנו להאמין שהראשונים דוברי אמת והשניים שקרנים. ההחלטה לקבל את עדות הכת השנייה היא חידוש של התורה וקביעה שרירותית, ועל כן אין להרחיבה ליותר ממה שהתורה קבעה. אשר על כן, רק מאותו רגע שהכת השנייה הזימה את עדי הכת הראשונה הם נחשבים עדים זוממים הפסולים לעדות.

כעת אנו צריכים לשאול כיצד אביי יגיב על טיעונו של רבא. יש לשים לב, שרבא מניח כאן שתי הנחות:

א. דין עד זומם הוא חידוש.

ב. החידוש הוא שמרגע שמעידים עליו ואילך הוא נחשב כעד זומם.

אביי יכול לחלוק על הטענה השנייה בקלות: דין עדים זוממים הוא באמת חידוש, דהא תרי ותרי נינהו, אלא שאביי מבין כי החידוש הוא שהעדים השניים נאמנים יותר מן הראשונים (לעומת רבא, שהבין כי החידוש הוא להפוך את עדי הכת השנייה לעדים זוממים חרף העובדה שהעדים השניים אינם נאמנים יותר). כיון שכן, החידוש אומר לנו בעצם כי העדים הראשונים שיקרו בעדותם, ועל כן הם הוזמו ונפסלו לעדות למפרע, משעת העדתם לפני חודש.

ניתן לפרש גם שאביי חולק על ההנחה הראשונה של רבא, אלא שלשם הבנת מהלך זה יש להסביר כמה דינים אחרים:

עדותם של העדים המזימים

במשנה במכות (ה.) מבואר איזו עדות יכולה להזים (להפוך לזוממים) את העדים הראשונים:

"אין העדים נעשים זוממים עד שיזימו את עצמן. כיצד? אמרו (הראשונים): 'מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש'. אמרו להם (השניים): 'היאך אתם מעידים?! שהרי נהרג זה או ההורג זה היה עימנו אותו היום במקום פלוני' - אין אלו זוממין. אבל אמרו להם: 'היאך אתם מעידין?! שהרי אתם הייתם עמנו אותו יום במקום פלוני' - הרי אלו (הראשונים) זוממין".

בביאור המושג 'עד שיזימו את עצמן', כתב ר"ח (רבינו חננאל) על אתר שהכוונה היא להעיד כנגד העדים עצמם ולטעון שהם לא יכולים להעיד, כיון שהם היו יחד עם עדי הכת השנייה במקום אחר באותו היום. מצב בו העדים השניים מעידים נגד העדות של העדים הראשונים איננה גורמת להזמתם. בנוסף לכך, רבינו חננאל מביא הסבר של הגאונים, ש'יזימו את עצמן' משמעו שהעדים הזוממים יחרישו ולא יכחישו את עדות השניים: כך גם הם יהיו שותפים בעדות נגדם, וכאילו הזימו את עצמן. הר"ח דוחה פירוש זה, כיון שבהמשך המשנה מובאת דוגמה לעדות שתזים את עצמן - "אתם הייתם עמנו ...", ולכאורה אין כל קשר בין צורת העדות לשתיקתם של העדים הזוממים. על מנת ליישב את שיטת הגאונים מקושייתו העצומה של רבינו חננאל, ניתן לטעון שבעדות כזו של "אתם הייתם עמנו" העדים הזוממים ייחשבו לעדים זוממים רק אם הם שתקו, ולא אם הם הכחישו זאת.

בכל מקרה, את דין המשנה יש לבאר כך:

כמו שאדם לא יכול להעיד על קרוביו, כך אין הוא יכול להעיד על עצמו. כעת, במקרה בו העדים הראשונים מעידים כי פלוני רצח, והעדים השניים טוענים כי פלוני לא רצח, נושא הויכוח בין העדים הוא השאלה האם פלוני רצח. לגבי שאלה זו יש לשתי כתות העדים יכולת עדות, ועל כן יש לנו שתי כתות עדים המכחישות זו את זו, ואין לנו להאמין לאחת יותר מן השנייה. אולם, במקרה בו השניים מעידים שהראשונים היו איתם במקום אחר, נושא הויכוח ביניהם הוא העדים הראשונים עצמם. בשאלה זו העדים הראשונים אינם יכולים להעיד, כיון שזוהי עדות על עצמם, ואדם לא יכול להעיד על עצמו. לכן, יש כאן רק את עדות הכת השנייה, ואנו נאמין לה ונפסול את עדות הכת הראשונה. בנוסף לכך, כיון שהעדים הראשונים לא יכולים להגיב, העדים השניים לא מוכחשים כלל, ולכן נאמין לשניים ולא לראשונים המחרישים.

הסבר נוסף למחלוקת אביי ורבא

ייתכן שזו הייתה סיבתו של אביי לחלוק על רבא ולומר שעד זומם נפסל למפרע. כפי שציינו קודם, רבא מניח שתי הנחות:

א. דין עדים זוממים הוא חידוש.

ב. החידוש הוא לא להאמין לשניים, אלא להפוך אותם לזוממים בצורה שרירותית.

לעיל העלנו אפשרות אחת להבנת דברי אביי - הוא חלק על ההנחה השנייה של רבא, סובר שהחידוש הוא להאמין לשניים, וממילא העדים הראשונים נפסלו למפרע.

כעת, על פי דברי הגאונים, אביי יוכל לחלוק על ההנחה הראשונה של רבא ולטעון שאין כאן שום חידוש - יש סברה טובה להאמין לעדים השניים, כיון שהעדים הראשונים לא יכולים להעיד על עצמם.