סומא שהרג בשגגה - נדרים פז:-פח.

הרמב"ם פוסק כרבי יהודה שסומא שהרג בשוגג פטור מגלות.
המאירי בסוגייתנו מביא את פסיקת הרמב"ם הזו וכותב שיש החולקים ופוסקים כרבי מאיר, וכדעה זו סותם בלשונו המאירי בבבא קמא (פו, ב.). דבריו מופיעים בביאורה של הברייתא המביאה שם מחלוקת בדבר חיובו של סומא במצוות, ורבי יהודה מקיש כל המצוות לכל המשפטים, וכל המשפטים לדין גלות ופוטר סומא מכל המצוות, ובפשטות, סוברת הסוגיא בבבא קמא שמחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר לגבי חיוב סומא בגלות, היא הבסיס ללימוד דין סומא לכל המצוות.
בדין מזיד, מובאת שם ברייתא ולפיה רבי יהודה פוטר סומא אף ממלקות ומיתות ב"ד. ברם המאירי בסוגייתנו כותב שסומא ההורג במזיד 'אף לדעת רבי יהודה, חייב'. המעיר במהדורת ירושלים (שם הערה 120) מקשה שהדברים סותרים את דברי הברייתא שם, ובעל "ברכת שמים" בסוגייתנו (אות קמ) מבאר שאין כוונת המאירי לומר שרבי יהודה עצמו מחייבו במיתה, אלא כוונתו היא שאפילו הפוסקים כרבי יהודה בסוגייתנו ופוטרים סומא מגלות, מכל מקום, בדין מזיד אינם פוסקים כמותו. בדרך זו מבאר את דברי המאירי גם בעל "עינים למשפט".
הרמב"ם, בהלכה שלפנינו נותן טעם לכך שסומא שהרג בשגגה פטור 'מפני שהוא קרוב לאונס'. ולכאורה קשה, הרי בסוגיין ממעטים סומא מפסוק? בעל ים של שלמה (בבא קמא סימן כ) מבאר שכוונת הרמב"ם היא לומר שרק בדין גלות סומא פטור משום שהוא קרוב לאונס, והלכה כרבי יהודה כסתם משנתנו המביאה את מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר רק לגבי גלות, ואין הלכה כרבי יהודה שבברייתא, הפוטר סומא מכל המצוות, ולכן סומא שהרג במזיד נהרג, וכן כותב גם בעל "עינים למשפט".
לבירור השאלה אם סומא פטור מכל המצות, עיין בירור הלכה למגילה כד, א ציון ח.

(ע"פ בירור הלכה)