על פי חז"ל השאלה השנייה אותה נשאל אדם בשעה שהוא בא לדינו במרום היא: "קבעת עיתים לתורה". הראי"ה זצ"ל הדגיש כי שאלה זו מכוונת דווקא לבני אדם החיים חיי תורה ועבודה. ראיה לדבר מצויה בשאלה הראשונה, כיוון שזו הייתה "נשאת ונתת באמונה", לאמור: האם את עסקיך נהלת בצדק וביושר. מכאן ניתן להסיק הן את העובדה שעיקר התביעה מהאדם העובד היא לסדר את עסקיו ביושר ובנאמנות, וזו השאלה הראשונה. ברם, אין הוא פטור מתלמוד תורה, כיוון שתורה לא ניתנה לתלמידי חכמים בלבד, כי אם לאומה כולה. תלמידי חכמים חייבים לעסוק בתורה כל היום וכל הלילה, ואסור להם להפריש עצמם מן התורה. רוב בני האדם חיים בהנהגת דרך ארץ לפי הדרכת רבי ישמעאל, "ואספת דגנך תירושך ויצהרך - הנהג בהם מידת דרך ארץ", וככאלה הם מעמידים בראש את המשא ומתן באמונה, אף מיד לאחר מכן את חובתם כלפי התורה.
עניין שני הבולט בדברים אלה הוא הפועל "קבעת", לאמור: לא ניתן למדוד את השיעור של תלמוד תורה, ולא ניתן להגדירו בכמות. הגמרא במנחות מציבה מינימום נמוך מאוד לתלמוד תורה בו מחויב כל אדם. עיקר העיקרים הוא שהדבר יהיה בקביעות. קביעות זו מבטאת את היחס הראוי לתלמוד תורה. אין הוא גיבנת או תוספת לחיים, ואין הוא נספח אותו אנו מצמידים לחיים הרגילים. הקביעות מבטאת את היותו חלק בלתי נפרד מהריטואל הקבוע של האדם. כשם שקביעות מקום לתפילה מבטאת את היחס הראוי אל התפילה, כך קביעות בתורה מביאה את האדם לקיבוע יחסו העמוק והאינטימי עם התורה.
ניתן לקבוע לימוד בתורה במקומות הרבה, אולם אין כקביעות של הדף היומי. ציר היסוד של התורה שבעל-פה הוא התלמוד הבבלי. ממנו צמחה ההלכה הנהוגה בימינו, דברי האגדה המוזכרים בו ידועים יותר ומשפיעים יותר מדברי הלכה המצויים במקום אחר, הוא בלול מכל חלקי התורה ויש בו את כל הנדרש, ומבחינה היסטורית הוא חוט השידרה של כל תלמוד התורה שבעל-פה. תיקון גדול תוקן לפני שנים רבות על ידי רבי מאיר שפירא מלובלין זכר צדיק לברכה - הוא הדף היומי, ואין כמוהו כדי להיות הבסיס היסודי של קביעות עיתים לתורה.
בעוד כעשרה ימים מתחיל מחזור חדש של לימוד מסכת ברכות. זו ההזדמנות להצטרף ולהיות חלק מאלפים רבים של לומדי הדף היומי. זו ההזדמנות להיות חלק מציבור קובעי עיתים לתורה. זהו לימוד הפתוח לכל, ושווה לכל נפש. גם לנרדמים בשיעור הדף היומי יש מעלה, והלימוד מפעפע אל תוכם. גם לאלה שאינם מבינים כל דבר יש מעלה, שכן "דילוגו עלי אהבה". גם לאלה הסבורים כי זה אינו לימוד ברמה, וכי נתבע דווקא תלמוד תורה בעיון יש מעלה – לעולם יגרוס אדם ולאחר מכן יסבור, ואין כל מניעה ללמוד את הדף ביומי בעיון דווקא. בשנים האחרונות הוכפלו ושולשו לומדי הדף היומי, הן מכוחו של מפעל הדף היומי מיסודו של בית המדרש של חסידי סוכאטשוב ובהנהגת הרב קובלסקי הי"ו, והן מכוחם של התארגנויות מקומיות שיצרו תרבות יהודית אמיתי של לימוד תורה בצוותה ובחבורה, בדיבוק חברים ובמנהגי קהילה ההולכים ומתעצמים. לומדי הדף היומי שבחספין שברמת הגולן, לדוגמה, אינם מחמיצים את השיעור, ואם יש חתונה אליה מוזמנים הלומדים הרי שבין החופה ליציאה מחדר הייחוד "פותחים שולחן" ומעלים עליו את המסכת הנלמדת ולומדים אותה, יחד עם הורי בעלי השמחה שהם חלק מהחבורה.
הבה נבוא כולנו ונקהיל קהילות ללימוד קבוע של הדף היומי, ובכך נקיים את החובה האישית שלנו לקביעות עיתים לתורה, והן את החובה הציבורית להעצים את תרבות החברה הלומדת תורה, שמציבה אלטרנטיבה לבהייה מול הטלוויזיה ולחלקים נמוכים של התרבות. תלמוד תורה כנגד כולם.