למה קיום רוב הישיבות מלמדות גמרא שזה חיצוניות התורה, ואילו את פנימיות התורה בקושי מלמדים?
איך אפשר להסביר את הקטע הבא:
ע) וזה שאמרו בתיקוני הזהר (תיקון ל'): "קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם. וסוד הדבר כמ"ש (ישעיה מ'), שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל. אבל השכינה אומרת, אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר. כולם, המה כבהמות אוכלי עשב וחציר. כלומר, שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות. וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים. כלומר שאין כוונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב להעולם, דהיינו רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. הרוח הזה נסתלק לו והלך ואינו מאיר בעולם. אוי להם לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם". כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל, ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו,