שלום יש לי שאלה שכבר שנים מציקה לי וזה גורם לי לעשות טעויות ולחשוב מחשבות שגויות
יש בי רצון להיות אדם טוב כמה שיותר אבל אני חיה כל הזמן בפחד ובסתירה פנימית כי מצד אחד אני רוצה לעשות טוב ובאמת שאני רוצה לעשות מעשים טובים אבל כשאני עושה מעשים טובים תמיד יש לי גאווה ואסור להתגאות אבל אסור להיות גם אדם רע אז מה זה אומר? בכל אחד יש גאווה לא? זה לא אנושי להגיד שאף פעם אני מתגאה.. לכן פחדתי כל פעם שעשיתי טעויות האם מחשבות מותר?ואני חיה בפחד שה' יעניש אותי בגיהנום על זה שיש לי גאווה על מעשים טובים וזה גורם לי לא לשמוח על מעשיי הטובים ובטעות לעשות מעשים רעים ולחשוב מנוגד להגיון.האם זה שעברה לי מחשבה רעה אבל לא התייחסתי אליה ועשיתי ההפך אז זה הופך אותי לצבועה? מה זה אומר אין צדיק אשר עשה טוב ולא יחטא? האם זה אומר שאדם נשפט על פי רוב מעשיו כי יש לי תמיד מחשבה שאם חטאתי במשהו כל כך הרבה אז ה' לא יסלח גם ויעניש אותי בגיהנום וזה גורם לי ממש להתקפי חרדה , ובמקום להיאחז בטוב ובאמונה אני רק מפחדת מה'. אני ממש מתביישת ומצטערת על ריבוי המילים
אשמח לעזרה תודה מראש למי שעונה!