הגלות וקצירה

ידוע שאחת מתכליותיה של הגלות האיומה הייתה לפרסם את יחוד ה' בין העמים:

"הידיעה הזאת ושרש האמונה בטהרתה, המחבר את הקדושה הרוממה, של אור אין-סוף, עם הקדושה החודרת בכל העולמים ובכל היצורים כולם, הלא היא סגולת ישראל, ושבשביל כך נפזרנו בכל העולם, בארבע כנפות הארץ, כדי לתמם את החזון שימלא כבוד ה' את כל הארץ, ודעת אל ה' אמת תחדור בכל לב, בכל נפש ובכל רוח."
(עולת ראיה א, קיד)

אך עם כל זאת אין לטעות ולחשוב שתעודת ישראל תתקיים על ידי אומה פזורה ורצוצה. אין הגלות אופן הקיום האידיאלי. היא משמשת רק כהכנה, כזריעה, שאת קצירה נאסוף דווקא על ידי שובנו אל נחלת ה':

"הפיזור אמנם הועיל רק להכין את הלבבות, שאחר כך בעת אשר הגאולה העליונה הנצחית תגלה על ידי קיבוץ קווי ד', מארבע כנפות הארץ לארץ חמדה, אז ישוב האור הגדול של דעת אלהי אמת, להופיע, בכל הודו והדרו, מארץ החמדה, על כל קצווי הארץ."
(שם)