מה יעשה מי שחי בחברה הדתית, מאמין בקב"ה ובתורתו שומר תורה ומצווה והתברר לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הוא נמשך לבן מינו ואין דרך בה יוכל להקים בית נאמן בישראל כמסורת ישראל סבא?
ומה יעשה אם בנוסף להתמודדות האישית שלו עליו לעמוד בחזיתות נוספות. לגלות לאבא ואמא? מה זה יעשה להם? ומה עם החברה הסובבת? הלא הוא כבר זיהה מזמן את הזלזול והסלידה כלפי אנשים כמוהו הבאים לידי ביטוי בבדיחה לא עדינה, בקללה רגילה ובשיחות חברים מקובלות?
האם יהיה לו מקום בעולם? ומה תאמר לו הקהילה הסובבת? זו שבתוכה הוא גדל והתחנך. בבית הכנסת שלה הוא התפלל בדבקות, בבתי המדרש שלה הוא שקד על התורה, בתנועות הנוער שלה הוא היה חניך ומדריך ושותף. האם תפנה לו עורף? האם תתעלם מקיומו? האם תפטיר כמקובל ש'לא יכול להיות שיש הומו דתי'? האם תסכים שהוא יעלה לתורה או שמא תגרש אותו בבוז מבית הכנסת? האם תסכים לקבלו כחבר בקהילה או שתמצא תירוצים לכך שהוא אינו מתאים. וכמה הוא מכיר את התירוצים האלה.
האם להלכה יש מה לומר בסוגיה זו? ההלכה, כך ידוע לכל, הלא אוסרת קשרים מיניים בין בני אותו מין. ההלכה מקדשת את הזוגיות של איש ואשה ואין תחת כנפיה מקום לזוגיות אחרת, ולכאורה גם לא למי שאינו הולך בתלם. האם יהיה מקום לבעל נטייה חד מינית בקהילה הדתית? האם הדבר הזה אפשרי? הרי יש כאן התנגשות בין עמדה שמרנית ששורשיה עתיקים - מסיני באו, הדבקה בקשרי המשפחה הישנים לבין גישה ליברלית, הקוראת לכל אדם לנהוג כחפצו ולפי נטיותיו ללא ביקורת ושיפוט של אחרים ומניפה את דגל המשפחה החדשה. האם אפשר למצוא גשר?
למצוקה זו נדרשו רבני בית הלל. הם ביקשו לשבור את חומת ההתעלמות, להכיר מקרוב ולמצוא דרך, על פי ההלכה, לשמר את הקרבה הזו, למצוא מקום לבעלי נטיות חד מיניות בבית הכנסת ובקהילה של בית הכנסת.
הכותב הוא ראש בית המדרש של רבני בית הלל. ביום ראשון הקרוב (10.4.16) יקיים הארגון כנס בנושא "הכלה והלכה - יחס הקהילה הדתית לחד-מיניים" הכנס, יתקיים בבית מדרש "מת"ן השרון" ברעננה.