תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג' עמוד ב':
ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא' עמוד א':
כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.
בית הבחירה לרב המאירי, שם:
מתוך שאין לה דעת נשים באות וממאיסות אותו בעיניה וגורם לה לגדל את עצמה במרד ובבעל.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מח':
רבי שמעון אומר כל המשיא את בתו קטנה הרי זה ממעט פריה ורביה ומאבד את ממונו ובא לידי שפיכות דמים:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא' הלכה כה':
מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא, ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות היא.
תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ח' הלכה ד':
לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים בני בנים הרי הן כבנים מת אחד מהן או שנעשה אחד מהן סריס אין רשיי לבטל האיש אין רשאי לישב בלא אשה ואשה אינה רשאה לישב שלא באיש האיש אין רשיי לשתות עיקרין שלא יוליד והאשה אין רשאה לשתות עיקרין שלא תלד האיש אין רשיי לישא עקרה וזקינה אילונית וקטנה ושאין ראויה לילד האשה אינה רשאה להנשא אפי' לסריס ר' יהודה או' המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור ר' נתן אומ' בית שמיי אומ' שני בנים כבניו של משה שנ' ובני משה גרשם ואליעזר בית הלל אומ' זכר ונקבה שנ' זכר ונקבה בראם ר' יונתן או' בית שמיי או' זכר ונקבה ובית הלל אומ' זכר או נקבה
שולחן ערוך אבן העזר סימן א' סעיף יג':
אשה אינה מצווה על פריה ורביה. (ועיין בסימן קנ"ד. ומ"מ יש אומרים דלא תעמוד בלא איש משום חשדא) (הגהות אלפסי פרק הבא על יבמתו בשם א"ז).
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל' עמוד ב':
להשיאו אשה. מנלן? דכתיב: (ירמיהו כט') קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים. בשלמא בנו - בידו, אלא בתו - בידו היא? הכי קאמר להו: ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה, כי היכי דקפצו עלה אינשי.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נז' עמוד ב':
תנא: קטנה , בין היא ובין אביה יכולין לעכב. בשלמא איהי מצי מעכבא, אלא אביה, אי איהי ניחא לה, אביה מאי נפקא ליה מינה? סבר, השתא לא ידעה, למחר מימרדא ונפקא ואתיא ונפלה עילואי.
רמב"ם הלכות אישות פרק ג' הלכה יט':
מצוה שיקדש אדם אשתו בעצמו יתר מעל ידי שלוחו, וכן מצוה על האשה שתקדש עצמה בידה יתר מעל ידי שלוחה, ואע"פ שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה אין ראוי לעשות כן אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. וכן האיש אין ראוי לו שיקדש קטנה ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה או שוכב עמה והוא שונאה.
תוספות מסכת קידושין דף מא' עמוד א':
אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה - ואע"ג דאמר לעיל דאיסורא ליכא משום דטב למיתב טן דו ה"מ בגדולה שהיא מתקדשת ע"י עצמה דכיון שנתרצית ליכא למיחש שמא תחזור אבל קטנה שמתקדשת ע"י אביה איכא למיחש שמא אם היתה גדולה לא היתה מתרצית ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפי' קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם.
שולחן ערוך אבן העזר סימן לז' סעיף ח':
מצוה שלא יקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר: בפלוני אני רוצה. הגה: וי"א דנוהגין בזמן הזה לקדש בנותינו הקטנות, משום שאנו בגלות ואין לנו תמיד סיפוק כדי צרכי נדוניא. גם אנו מתי מעט, ואין מוציאין תמיד זיווג הגון (תוספות ריש האיש מקדש). וכן נוהגין.