´´אנחנו שואלים ... אתם עונים´´

בעלון הקודם של 'חברים מקשיבים' (וגם באתר) הפנינו אליכם שאלה שהתקבלה אצלנו, וביקשנו לשמוע את דעתכם. בעקבות הפרסום קיבלנו מכם מכתבים רבים בדואר ודרך האינטרנט. לצערנו לא נוכל לפרסם את כולם אך אנו רוצים להודות לכולם על התשובות היפות. בחרנו לפרסם מתוכן שתיים, ולאחריהן תשובה שכתב אלי, אחד מן ה"חברים המקשיבים", ובסוף להביא בפניכם 2 שאלות חדשות:


השאלה:
"לחברים מקשיבים שלום,
קוראים לי אוהד. בשבוע שעבר הייתי עם משפחתי בצפת לחופשה קצרה. ביקרנו שם בכמה מקומות, ותוך כדי הטיול התחברנו לאחד מתושבי המקום, "ברסלבר", כפי שהוא מכונה אצלנו. היתה לנו שיחה מאד מעניינת, דברנו הרבה על השקפה ואמונה, והטענה שהוא אמר לנו כל הזמן היתה: "מה זה משנה אם יש לך כיפה סרוגה או שחורה או של נ נח נחמ וכו', העיקר שאתה מתפלל כל יום ואוהב את כולם ועובד את ה'".
אנחנו ניסינו לדבר איתו על המדינה והצבא, אבל אני חשבתי לעצמי: אולי הוא צודק, אולי מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להתפלל, לברך, לשמור מצוות וכו', ולא להתעסק כל הזמן בשאלות 'האם זה זמן הגאולה או לא? האם המדינה היא חלק מזה או שלא?'.
למה זה חשוב בכלל?
תודה מראש,
אוהד.

התשובות שקיבלנו מכם:

תשובה ראשונה: שלום אוהד.
קראתי את שאלתך בעלון, וחשבתי - שלא רק ששאלתך חשובה ומרכזית מאד, ויש לתת עליה את הדעת ברצינות, לתת תשובה רציונאלית, אלא שזו גם שאלה שאת תשובתה צריך לחיות- כל הזמן.
זהו נושא שעסקתי בו תקופה ארוכה, ואני מתפלל שלעולם לא אפסיק לעסוק בו.
קודם כל, היהודי ה'ברסלבר' שפגשת בצפת הוא בודאי יהודי כשר מאד, ירא שמיים ומתפלל בדבקות. אין לי ספק בזה. יש לנו המון המון מה ללמוד מחסידי ברסלב בתחום התפילה, הדיבור הישיר עם הקב"ה, אהבת ה' (כמו שאמר לך) ,אמונה בהשגחה פרטית, החיות שלהם בעבודת ה', ובעיקר- בכך שאינם מתביישים כלל בכך שהם עובדי ה'. באמת זו דרגה גבוהה מאד בעבודת ה'.

אבל, צריך לזכור שאין זה הכל. כל השבחים שכתבתי לעיל מתייחסים לקשר ביני, האדם הפרטי, לקב"ה. אך אין בכל זה כדי לפגוש את הקב"ה בכל תחומי החיים.
אנסה להסביר זאת במשל:
שמוליק קנה פז'ו 306 מסוכן מכוניות. שבוע אחרי קניית הרכב, פוגש שמוליק את סוכן הרכב. שואל הסוכן: "איך הרכב שלנו, אה?" טופח שמוליק על כריסו, מחייך חיוך ענוג, ואומר בתחושת סיפוק: "שמע, אין כמותו. מה אני אגיד לך? לפני שקניתי את הרכב, כל יום הייתי חוזר מהעבודה הקשה הביתה, ונאלץ להסתפק במאוורר ישן. עכשיו, ברגע שאני חוזר מהעבודה, לפני שאני נכנס להגיד שלום, אני כבר מתרווח לי בכסא הנהג, מוריד את המשענת למצב שינה, מפעיל מזגן במצב 4, ושוקע ב- 45 דקות מנוחה. ממש גן עדן עלי אדמות".

אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים. אם לא את המציאות הזו אנו חווים על בשרינו פעמים רבות, הרי שכסיפור בדיוני יש בו כדי לשעשע .
הרכב יכול לשרת מטרות רבות. אמת. הרכב טוב גם בתור מקום מנוחה, גם זה אמת. גם מערכת הרדיו שימושית וחשובה, הרכב יכול לשמש כמחסן, ועוד ועוד. אך ברור לכל, שאת עיקר מטרת הרכב, שכח שמוליק. הוא השקיע כסף רב ברכישת כלי שמשמש לנהיגה. כל שאר הדברים הם רק מצטרפים למטרת הנהיגה, שיהיה נוח בנסיעות ארוכות וכו'. שמוליק לא 'נפגש' באמת עם רכבו, הוא 'עבר לידו', ולא 'חי' אותו.
זה קורה לנו הרבה. ישנו קטע חזק של אפריים קישון שנקרא "לא מקשיבים", נסה לאתר אותו. הוא מתאר דו - שיח של שני 'חברים' - שלעומד מן הצד נראה שהם מדברים זה עם זה, אך באמת כל אחד מדבר עם עצמו. אחד שואל "מה נשמע", והשני עונה – "על הפנים". הראשון אומר: "אני שמח, תמשיך כך", וכו' . הם בכלל לא מנסים לחיות אחד את השני, לשים לב מה עובר על השני.

אמונה איננה ידיעה בלבד שהקב"ה קיים. אנו רוצים לחיות אמונה. אמונה מלשון ' אומן' - סומך. אנו רוצים לראות איך כל החיים שלנו, וכל המציאות בכלל- סמוכה על הקב"ה. איך רק הוא זה שמנהל את