הפרטים הרבים שבסיפורו של אליעזר, עבד אברהם, היוצא לחפש שידוך לבנו, הופכים את פסוקי התורה לסיפור חסידי של ממש. אומנם התורה איננה ספר מעשיות, אך בניגוד למקומות רבים בתורה המתארים התרחשויות בשפה מצומצמת, סיפורו השידוך של יצחק שזור בפרטים רבים.
כבר במדרש תמהו על כך, והשיבו: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים". בעל חידושי הרי"ם כותב על כך כי "בחינת עבד היא הכנה ופרוזדור לבחינת בן" לדבריו רק כאשר עוסקים באמונה, זוכים להיות בבחינת בן.
כשאני שמה את עצמי במקומו של אליעזר, וכשדכנית זה קורה לי מידי יום, אני מוצאת את עצמי במקום דומה. הבחורים והבחורות הפונים אלי ומבקשים שידוך, איך אדע את מי לשדך להם? מה אני א-לוהים?
לכן מידי יום אני מזכירה לעצמי שעלי לנהוג כאליעזר, ולא לבוא ממקום של יודעת, אלא ממקום של לא יודעת.
אליעזר, הכיר בעובדה שהוא עבד מזרע חם, הכיר בשפלותו, ותוך אותה תחושה של אפסות ואי ידיעה - הוא בא ודיבר עם ה, בדיוק כמו בכל סיפור חסידי טוב. כביכול, אמר אליעזר: "בחייך, ה, תעשה לי טובה, ותזמן לי שידוך נאות לאדוני, ליצחק". רק בדבר אחד התמקד העבד, באותה מידה שבה הצטיינו אבותיו- במידת החסד. מידה זו הוא ידע לבקש שתהא בנערה.
מעניין, מה היה קורה, וכבר תמהו על כך חז"ל, אם לאליעזר היתה מזדמנת חיגרת או פיסחת? את אליעזר הנושא לא הטריד. בטוח היה, באמונה תמימה שהקב"ה לא יכשיל אותו ויזמן לו שידוך נאות.
הסיפור הזה בא ללמד אותנו כלל גדול באמונה, כשאתם הולכים לחפש שידוך, היו כעבד, כאין, והפקידו את גורלכם בידיו הבלעדיות של בורא העולם. לא בשדכנים, לא בכסף, לא באינטרנט ובטח שלא בפייסבוק. רק בה- הוא השולח, הוא המזווג זיווגים, הוא יודע מה טוב לך ונכון לך.
בהצלחה בשידוכים לכולנו. שנזכה להיות במדרגת אליעזר. ובטח של רבקה, שיצאה, ילדה קטנה, אל הלא נודע, עם מינימום פרטים על השידוך, בלי לראות תמונה , בלי להציץ בפייסבוק, רק מתוך אמונה שזה מה שיעד לה הבורא.