שלום, אני בת 26 עם ילד קטן. מהרגע שהתחתנו נקלענו לקשיים. אז עוד "אהבנו" וניסינו להסתדר אבל לא הצליח לנו עד הים. היום אנחנו נשואים כבר מעל 3 שנים.
אני נמצאת בדילמה כבר הרבה מאוד זמן. כבר שנתיים אנחנו מנסים ללכת לייעוצים אבל זה לא עוזר אנחנו לא מספיק רציניים ולא משקיעים את כל כולנו כדי שזה יצליח. ניסיתי כמה פעמים להעיר אותו לזעזע אותו אבל הבנתי שאצל רוב הגברים זה פשוט לא עוזר...זה עוזר ליום 1, שבוע 1 ואז הכל חוזר לקדמותו.
זה היה קצת רקע על קצה המזלג...זה לא מספיק כדי להבין מה הבעיות שלנו ומה המצב בננו. אבל אני חושבת שזה לא קריטי לשאלה שלי.
אז ככה.יש 2 אופציות:
אופציה 1 להשאר נשואה וזה אומר לחיות עם בעלי בצורה ששותפים חיים ביחד...מידי פעם להתעצבן בגלל חוסר איכפתיות ואי חלוקה של הנטל בבית ושל הילד מבחינתי, מידי פעם ללכת להורים שלו ולסבול קצת בשקט. להייות קצת בודדה למרות שיש לי חברות אבל אין תחליף לבנזוג. לטפל בדברים שלו-בלגן שהוא עושה, אוכל, בגדים וכו...מצד שני סה"כ הוא נוח...בקרוב הוא גם ילך לעבוד רוב היום ואני אלך לישון מוקדם אז אצטרך להתמודד איתו רק בערב ושבתות..ניהיה עסוקים בחיי היומיום..מה יהיה מחר...אולי יום אחד הוא יתעורר, אולי כשהוא יהיה יותר מבוגר..אולי אז הוא יתחיל לקחת את החיים שלו קצת יותר ברצינות ויחליט לקחת את הקשר שלנו בידיים ואולי יום 1 הקשר שלנו יהיה יותר טוב כמו קשר שאמור להיות לבני זוג ואולי לא..או אולי אז נחליט להתגרש ואולי נחליט להמשיך חיים בינוניים ואני מאמינה נורמטיבים כמו של רוב בני האדם...
אופציה 2-להתגרש. וזה אומר שהילד שלי יצטרך להתמודד עם חיים "קצת" יותר מסובכים ולא הכי פשוטים, זה אומר שאני אצטרך להתמודד גם עם דברים לא הכי פשוטים מבחינה נפשית עם עצמי וגם עם הילד שלי. מה יקרה מחר? אולי אמצא מישהו ואולי לא...אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום.
אז?? תעזרו לי. להשלים עם כלום מצד 1 או עם כלום מצד שני???
אפשר ללכת לטיפולים עד גיל 120...כרגע זה לא עזר והלכנו למישהו טוב...מה יהיה מחר רק ריבונו שבשמיים יודע. זה האופציות!! מה עושים?? זה כבר נמרח יותר משנתים. הילד שלי גדל ואני חושבת שככל שהשמן עובר זה יהיה לו יותר קשה... הגיל שלי גם גדל...ואני ממש רוצה עוד ילדים ובמצב כזה אי אפשר להביא ילדים.