לרוב אני סובלנית כלפי הורים המתקשרים אלי שאסייע במציאת זיווג לילדיהם. אני בהחלט מבינה ללבם ולמצוקתם. הבעיה מתחילה עם אלו המציגים את הבקשה לדאוג לביתם המעולה בסגנון הבא: "זה לא שהבת שלי לא נפגשה כבר עם הרבה בחורים, אבל בבקשה תכירי לבת שלי בחור איכותי". במקרה כזה, אני כבר מבינה שההורים עצמם מונעים את השידוך המיוחל מבתם. "מה זה בחור איכותי?" אני שואלת. "נו, את יודעת..." ואז מגיעה רשימת מכולת.
"העיקר שהבת שלך תכיר לעצמה בחור מתאים"- אני מדגישה באזני האם הנדהמת. "מה זה מתאים? לא-לוהים פתרונים. כל סיר עם המכסה שלו. יכולה להיות בת מלומדת, אבל יתאים לה בחור בלי תואר, לא תלמיד חכם, אבל תואר והדר לו בדברים אחרים". לאחרונה הגעתי למסקנה שאנחנו- הורים, מוסדות חינוך ומחנכים, מונעים מילדינו להשתדך.
אצלנו הבנות לא מתחתנות עם סוג ב
לפני כמה שנים נוכחתי באסיפת הורים כללית באחד מבתי הספר התורניים-אליטיסטים לבנות במחוזותינו. מנהל בית הספר, יהודי צדיק לכל הדעות, פרש את השקפת עולמו בפני כל האמהות והילדות שנכחו באולם: "אצלנו הבנות לא מתחתנות עם סוג ב. אצלנו הבנות מתחתנות עם תלמיד חכם". בשרי נעשה חידודים, חידודים. התבוננתי סביבי כשאני רואה לפני אמהות קשות יום לבעלים המתפרנסים מיגיע כפיהם. האם הבעלים שלהן סוג ב?
 |
|
סחורה טובה (צילום: -cc-by-nd)
|
בשבתות בהם אני ובעלי עושים כאורחים באולפנות לבנות, אני מביטה סביבי במאות הבנות שגודשות את האולפנה, שרות ומתפללות ומייחלות לחתן שיהיה - דומה לרב שמעביר להן את ההרצאות. ואיפה בדיוק הן תמצאנה את הרבנים האלה? איפה כתוב שכל הבחורים אמורים להיות תלמידי חכמים? ומי יפרנס אותם, אם אין כתפיים כלכליות רחבות להורים?
הקפאת הבית היהודי
לאחרונה, בגלל תכניות ההקפאה של אובאמה וביבי, קיימת מצוקת דיור גדולה מאד בצבור הדתי. לפעמים חולפת מחשבה במוחי שלא בגלל הערבים והשטחים יזמו את תכניות ההקפאה, אלא, כמו תמיד, זו מזימה לצמצם את התרחבות המשפחה של היהודים. אבל הזוגות המתחתנים יולדים, חורקים שיניים, מצטמצמים ושוכרים מחסנים ומקלטים בירושלים, מעלי טחב ועובש במחירי עתק. עד שימאס להם, או עד שימאס להורים שלהם לסבסד אותם, ואולי אז תסתיים הקפאת הבנייה באמת.
ובינתיים, האם בודקת כל אחת לעצמה מי היא ומה היא, מה האישיות של הבחור המתאים לה, ולא רק מה טפטפו באוזניה בבית הספר ובאולפנה? האם בחורים עושים לעצמם בדק בית, ומכוונים נכון למה שמתאים להם, ולא רק לפי מה שטפטפו להם בישיבות? אנחנו מצקצקים בלשוננו למראה הכמויות ההולכות וגדלות של בנות איכותיות, המתלוננות כי אין בנמצא בחורים איכותיים. אנחנו אשמים.
לאחרונה שבחתי באזני חברה את אמנות בעלה- שידי זהב לו, והוא יהודי חרוץ וירא שמים, המביא ברכה גדולה במעשיו. "העיקר שיחזור בתשובה" אמרה לי. פקחתי עיני בתדהמה. על מה עליו לחזור בתשובה? "שילמד תורה, שיהיה תלמיד חכם". היתה תשובתה.
אני תוהה בלבי אם על רקע מחשבה כזו המתבשלת בלבנו- הנשים, לא מופר האיזון של שלום-בית, לא מביא נשים להתגרש מבעל טוב וישר, לא מונע מבנות טובות ואיכותיות לשבת ספונות בבית, רק בגלל שלא נמצא התלמיד החכם או המלומד האוטופי שיתחתן אתן.
ובינתיים הקפאה. הקפאת הלב, הקפאת הזיווגים, הקפאת בניית בתים בישראל- והקפאה בבנייה. אולי הכל קשור?