הרב יובל שרלו, מרבני צהר, במכתב תמיכה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט על רקע האשמות ופתיחת משפטו על ראש הממשלה: "אתה וציוותך ניצבים היום במוקד סערה זו, ומשמש כאחד הכוחות העיקריים במערכה המסוכנת הזו. אני מבקש שתראה את עצמך כשליח ציבור חיוני, הממלא את תפקידו נאמנה: התמודדות עם סכנות השחיתות, ניגוד העניינים והפרת האמונים במערכת השלטונית. אני צופה במחיר האישי הכבד שאתה ומשפחך משלמים על עמידתך זו. אף שאודה כי לא כל דבר שאתה עושה מובן לי, (בעיקר בפרשת הרפז – אשכנזי, אם כי גם אני מעריך שגם אם תתקבל על ידך ההחלטה לחשוף את כולה – המתקפות לא תפסקנה לרקע), אני מתפעל מההיבט הכללי של עמידתך האיתנה. "לך בכוחך זה והושעת את ישראל" מהסכנות הפנימיות הגדולות האורבות לה. "
הרב שרלו מבקש לחזק את מנדלבליט ומשפחתו בימים אלו: "אני מבקש לחזק את ידך, לבקש ממך כי תקיים את מצוות התורה "לא תגורו פני איש", להיות נאמן לאמת וליושרה במאבק בלתי מתפשר, ולמלא את שליחותך נאמנה, כדי שהאמת תצא לאור, בין לטוב ובין למוטב. מסור בבקשה את דבריי גם למשפחתך, שמשלמת אף היא מחיר יקר על שליחותך"
ומשווה את עבודתו לפעילות הנביאים בימי המלכים: "כבר התורה, בפרשת המלך, הדגישה כי אחת משתי הסכנות האורבות לשלטון היא "לבלתי רום לבבו מאחיו", לאמור: סכנת ניצול השלטון למטרות פרטיות; נביאי ישראל עסקו אין ספור פעמים, גם בסיפורי נביאים 'ראשונים' וגם בחזונות נביאים 'אחרונים' באחד מהיסודות הבסיסיים של זכות קיומנו: והם הצדק, המשפט, היושר והגינות השלטון.
לא רק באבחון ובהתראה עסקה התורה, אלא גם במצוות ודרכים כיצד להתמודד עם עוצמתו המשחיתה של השלטון. היא הטילה חובות על המלך להגביל את עצמו ("לא ירבה"); לכתוב לעצמו ספר תורה שינחה אותו; והיא הקימה מערכות מגבילות שלטון, כמו השופט, הכהן והנביא. כתבתי על כך אין ספור פעמים במקומות רבים. כדי להסיר ספק, סכנה זו אורבת גם למערכות המגבילות, שצריכות להכיר בחשיבות הריבון ובמגבלות שלהן. "