500 אנשים התאבדו בשנה החולפת בישראל. עלייה דרמטית של 300 אחוזים נרשמה אצל ילדים מתחת לגיל 14. אמנם עדיין רוב המתאבדים הם בני 75 ומעלה יותר מכל חתך גיל אחר. נתון אופטימי בתוך החושך הזה - הרוב המכריע של המתאבדים אינם רוצים למות, הם פשוט לא יכולים לשאת קושי, סבל נוראי או מצוקה משביתה ומסחררת.
בהרבה מהמקרים ניתן לסייע להם אם רק מזהים את הנורות האדומות בזמן. הקשבה, אמפתיה ואהבה הן תכונות נפלאות ובהקשר האובדנות הן גם מצילות חיים ממש, ועוד משהו - תרפיה באידיאולוגיה.
יום יגיע וזה יקרה. תזכרו, אני הנחתי את זה כאן. יום יגיע ובהמלצות באבחונים פסיכו-דידקטיים יופיע בסוף: מומלץ להשתתף בהפגנות, להקים ארגון חסד, להלחם למען, להצטרף לעמותה בשביל,
יום יגיע ואל המטפלים באומנות, במוזיקה, בבעלי חיים ובארגז החול (כן, יש דבר כזה) יצטרפו גם מטפלים באידיאולוגיה. יקימו מכונים ויכתבו מחקרים וספרים ומאמרים בלי סוף. בטח עוד תשתתפו למכביר בסדנאות והרצאות בתחום.
התיאוריה פשוטה, לגמרי פשוטה. ממש כמו שלחש לי ידיד לפני מסע 90 בצנחנים "כשקשה לך, תעזור לאחרים". בחסידות כתבו על זה בלי סוף וקבעו כי כל התחלואים הנפשיים מתחילים בכך שהאדם מרוכז בעצמו. שורש כל המידות הרעות באגוצנטריות, בגאווה. אם אתה שקוע בבוץ וברפש עצמי תרים את הראש למעלה, צא מעצמך ותביט אל האחר.
בכנס למניעת אובדנות שהשתתפתי בו לא מכבר חשפו נתון מטלטל - בזמן מלחמה או אירוע בטחוני חריג מספר מקרי האובדנות שואף לאפס. זה נתון מבהיל, משנה תודעה ויש בו גם קורטוב של תקווה.
כשאדם מוטרד בצרותיו של האחר הוא משוחרר מהתסביכים הפנימיים של עצמו. כשאתה, מתבלבל, מדוכא ועצוב - צא מעצמך , הבט החוצה מצא לך פיסת אידיאולוגיה להיאחז בה, להילחם למענה, נסה לראות את האחר זו אולי הדרך לברוח מצרותיך שלך.
תרפיה באידיאולוגיה.