אז בואו רגע אספר לכם איך *באמת* נולד הראיון עם ג׳ונתן פולארד, תישארו איתי
1. הייתה לי פגישה באפר ווסט וביקשתי לדחות בחצי שעה כי הדיווח במהדורה אתמול נדחק קצת בליינאפ. אני מסיימת את השידור ורצה עם כל הציוד עלי (חצובה,מצלמה, מיקרופון, לייביו וכו׳) לבית הקפה שבו קבענו. מגיעה למקום, מרימה את העיניים מהטלפון ויושב שם ג׳ונתן פולארד, אני בוהה בו
2. כדי לוודא שזה הוא ורואה את אסתר גם, ומבינה שאני חייבת להבין מהר איך אני פועלת. לצלם עם המצלמה? הטלפון? להוציא מיקרופון? מחליטה שהכי טוב פשוט לגשת עם הטלפון במצב וידאו ולנסות להשיג את מה שנראה באותה נקודה מופרך בטירוף, ראיון עם ג׳ונתן פולארד. בנתיים אני חייבת להסביר לפגישה שלי
3. מה לעזאזל קורה, מתנצלת ממש - אבל פולארד ממש פה שולחן ליד אז אין לי ברירה חוץ מפשוט לגשת אליו באמצע בית הקפה. אני ניגשת, מתחילה לצלם, הם לא מוכנים לדבר ולא מוכנים להגיד שום דבר.. פולארד אומר רק כמה מילים על כך שהוא אדם מאמין וזה מה שמחזיק אותו וזהו. ואז משהו משתנה..
4. בשניה אחת הוא כבר לא יכול להחזיק יותר בבטן ומחליט לפתוח. הזוג פולארד מבינים מה המשמעות של להתראיין, הם מכירים בזה שזו יכולה להיות הפרע של תנאי השחרור, אבל אני חושבת שבעיקר הם מפחדים שישכחו אותם. שבגלל שאסור להם לדבר, הם לא על סדר היום. ראו את הכאב שלהם, את זה שבאמת הסבל
5. מכך שאינם יכולים לעלות לארץ הוא עצום. הם היו נחמדים מאוד ובסוף חזרו לענייניהם. אם לסכם, באמת שפשוט היה לי מלא מזל.
הדברים פורסמו בחשבון הטוויטר של הכתבת