לאחר שהמסמכים ושירים בעברית של פרנץ קפקא נגנבו מדירה בתל אביב, החליט בית המשפט הגרמני להחזירם לספרייה הלאומית בירושלים, על פי צוואתו.
הסיפור החל כאשר ברוד, משפטן ומלחין יהודי, פגש את קפקא בראשית המאה הקודמת וידידותם נמשכה עד למותו של קפקא בשנת 1924 משחפת. קפקא לא הותיר אחריו צוואה, אך במגירת שולחן הכתיבה שלו מצא ברוד, לאחר פטירתו, שני פתקים בכתב יד בהם הורה קפקא לברוד לאסוף את כתביו ולשרוף אותם.
ברוד החליט שלא לנהוג לפי בקשת חברו. שנים אחר כך כתב כי סרב לבצע "את מעשה הפשע הזה, כפי שידידי ביקש ממני, היו לי לכך נימוקים משכנעים ביותר", בין השאר הערך הספרותי והמוסרי שבכתבים. ברוד נמלט לישראל בשנת 1939 ובידיו מזוודה עם כתבי היד של קפקא. בארץ פגש ברוד את אסתר אילזה הופה, שהפכה בשנת 1942 למזכירתו האישית והוא ביקש להוריש לה את הכתבים שבבעלותו. הוא נפטר בשנת 1968 והופה מונתה למנהלת העיזבון.
ב-2010 אלמונים פרצו לדירת ביתה של הופה, וגנבו את כתבי יד רבים ובהם יומנים אישיים, שירים בעברית מנוקדת בכתב ידו ואת התמונות שלו. שלוש שנים לאחר מן ניסו האלמונים למכור את המסמכים לארכיון הספרותי בגרמניה. בארכיון הבינו שמדובר במסמכים גנובים והעבירו אותם למשטרה הגרמנית.
בנותיה של הופה והספרייה הלאומית בירושלים ביקשו את המסמכים לידם. בית המשפט הגרמני פסק לטובת הספרייה הלאומית, והחליט כי המסמכים יעברו אליהם מכיוון שכך ביקש ברוד בצוואתו. בטקס חגיגי שיתקיים בבית השגריר ישראל בגרמניה ג'רמי יששכרוף, תמסור המשטרה הגרמנית את המסמכים לשגריר והוא יעביר אותם לידיה של הספרייה הלאומית.
השגריר יששכרוף אמר: "השבת המסמכים עושה צדק היסטורי. בדור תרם תרומה משמעותית לתרבות הישראלית. והוא ראוי להוקרותינו. העברת המסמכים לירושלים היא נדבך נוסף בהעמקת הקשרים עם גרמניה".