ראש השנה הוא אחד החגים הבולטים בלוח העברי, אך בניגוד למה שאולי נדמה, הסיבה לכך שהוא נחגג במשך יומיים אינה קשורה לכך שהחג עצמו נמשך יומיים מלכתחילה. מקור המנהג נעוץ בדרך שבה נקבע בעבר מועד תחילת החודש העברי, בתקופה שבה לא היה לוח שנה קבוע כפי שאנו מכירים כיום. בית הדין היה קובע את תחילת החודש בהתאם לעדות של אנשים שראו את מולד הירח, והבשורה על קידוש החודש הייתה מועברת לאחר מכן לקהילות ברחבי הארץ ומחוצה לה.
יומיים שהפכו ליום אחד
ראש השנה חל בא' בתשרי, כלומר בראש חודש, ולכן נוצר קושי מיוחד בקביעת מועדו. כאשר קביעת החודש הייתה תלויה בראיית הירח, לא תמיד ניתן היה לדעת מראש באיזה יום יוכרז א' בתשרי. במקומות מרוחקים יותר גם לא היה אפשר לקבל בזמן את הידיעה על החלטת בית הדין. כדי למנוע מצב שבו אנשים יחגגו את החג ביום הלא נכון, נהגו בקהילות מסוימות לשמור שני ימים. כך נוצר מנהג שהבטיח שגם אם הידיעה על קביעת החודש תגיע באיחור, החג יישמר כראוי.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
גם לאחר שנקבע לוח השנה העברי הקבוע, המנהג לא נעלם. ראש השנה נותר חג של יומיים גם בישראל, ובמסורת ההלכתית שני הימים נחשבים במובנים מסוימים כיחידה אחת, המכונה "יומא אריכתא", כלומר "יום ארוך". לכן, כשאנחנו מתיישבים לסעודת החג בערב הראשון וממשיכים לחגוג גם ביום שלאחריו, מדובר למעשה במנהג שמקורו בתקופה שבה לא היו לוחות שנה מודפסים, שעונים מדויקים או אמצעי תקשורת, והידיעה על תחילת החודש הייתה תלויה בעדות אנושית ובמהירות שבה ניתן היה להעביר אותה.