רויטל שריקי, תושבת ירושלים בת 63, לא העלתה בדעתה שהדרך שלה לבית החולים ביום שישי בבוקר כמבקרת, תסתיים כשהיא עצמה הופכת למטופלת במצב קריטי. היא הגיעה להדסה עין כרם כדי להיות לצד בתה הגדולה, שאושפזה בעקבות דלקת בתוספתן והייתה מועמדת לניתוח. בימים שקדמו לכך שהו ילדיה של הבת אצל רויטל, סבתם, בזמן שאימם הייתה בבית החולים.
ביום שישי בבוקר יצאה רויטל לדרכה לכיוון הדסה. בדרך אספה את אחותה, ויחד הגיעו השתיים להדסה עין כרם במטרה לתמוך בבתה במהלך האשפוז. שום דבר לא הכין אותה למה שקרה דקות לאחר מכן. "אני לא זוכרת כלום," משתפת רויטל, "שמעתי את הכול מהסיפורים של כולם סביבי". בעוד רויטל ואחותה עומדות ליד המעליות בבניין החנייה בדרכן למחלקה, החלה רויטל לפתע להרגיש לא טוב. בתוך רגעים ספורים הכול השתנה: היא חשה סחרחורת קשה - והתמוטטה.
אוהבים אוכל טוב? הצטרפו עכשיו לקבוצת הוואטסאפ שלנו
אחותה, שהייתה לצידה, הבינה מיד שמשהו חריג מתרחש וחייגה למד"א. אך עוד לפני שהספיקה להבין את חומרת המצב, התרחש צירוף מקרים נוסף: ברגע שבו סיימה את השיחה, נפתחה אחת המעליות. ד"ר אוהד עינב, רופא בכיר מהיחידה לניתוחי עמוד שדרה בחטיבה האורתופדית, היה כונן באותה שבת. משסיים את התורנות פנה לצאת הביתה. "נקראתי על ידי עובר אורח לסייע לאישה השרועה על הרצפה". הוא מספר.
עם הגעתו לרויטל הבין מיד כי מדובר באירוע חירום משמעותי ומסכן חיים. "לא היה זמן לחכות," הוא מספר, "במצבים כאלה כל שנייה משמעותית". בעזרת עוברי אורח הפך ד"ר עינב את רויטל, פתח נתיב אוויר, יידע את צוות האבטחה לצורך הפעלת קוד החייאה, והחל מיד במאמצי ההחייאה.
בתוך דקות הפך אזור המעליות לזירת טיפול חירום. אנשי ביטחון, צוותים סיעודיים, רופאים ועובדים נוספים שהיו באזור הגיעו לסייע. חלקם השתתפו בפעולות הרפואיות, אחרים דאגו לפינוי הדרך ולהבאת ציוד, וכולם פעלו יחד סביב מטרה אחת - להחזיר לרויטל את הדופק. המאבק נמשך זמן רב. בסופו של דבר, לאחר מאמצים ממושכים שכללו מספר סבבים של שוק חשמלי וטיפול תרופתי, הוחזר הדופק.
במשך שעות וימים נמשך המאבק. משפחתה המתינה מחוץ לחדרה, בין תקווה גדולה לחשש כבד. "התכוננו להיפרד," מספרת בתה, "עמדנו קבוצה גדולה של אנשים מחוץ לחדר שלה בטיפול נמרץ, ולאט לאט התחלנו להבין שאולי זה הסוף". עבור המשפחה, המעבר היה בלתי נתפס. רגע אחד רויטל הייתה הסבתא שהגיעה לעזור ולשמור על הנכדים, ורגע לאחר מכן כל המשפחה עמדה ליד מיטתה וחיכתה לסימן קטן של שיפור. "היא הגיעה בשבילי," מספרת בתה, "היא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם כמטופלת". למרות הסיכויים הנמוכים, ובזכות עבודת צוות אינטנסיבית בהדסה, גופה של רויטל החל להגיב ובהדרגה חל שיפור במצבה.
רויטל הצליחה להתאושש באופן יוצא דופן. לא רק שהיא שרדה את האירוע הקשה - היא חזרה לעצמה. "הסיכוי לצאת מאירוע כזה בחיים וללא נזק משמעותי הוא נמוך מאוד," מסביר הצוות, "במיוחד לאחר החייאות ממושכות וצורך באקמו. המקרה שלה הוא בהחלט יוצא דופן". רויטל מסכמת: "קיבלתי את החיים שלי בחזרה. אני פשוט אסירת תודה לכל מי שהיה שם באותם רגעים ולא ויתר".