פריימריז הליכוד תם ללא הפתעות גדולות, ותמונת המצב די תואמת את הלך הרוח במפלגה בשבוע האחרון. מי שטרח לעבוד קשה בשטח, לגייס דילים, ובמילים אחרות - לעבוד בלהיות ליכודניק - גם זכה. ועם זאת, ישנן מספר נקודות שצריך לתת להם את תשומת הלב:
האמת הפשוטה היא שהדילים ניצחו
תוצאות הפריימריז בליכוד מוכיחות שוב אמת פשוטה: הדילים ניצחו. צריך לומר זאת ככה, פשוט. מאחורי הקלפיות, הקולות וההצבעה החשאית, עדיין עומדת מערכת של קשרים, הסכמות ודילים שקובעת במידה רבה מי יעלה ומי יידחק למטה. הקול החופשי חשוב, אבל בפועל הוא עדיין לא חזות העיקר.
בתמונת התוצאה, בולטת במיוחד הפתעת הפריימריז - אלמוג כהן. בלי קמפיין מתועש, בלי מערך של שלטים, בלי דילים מפוארים ובלי שנים של בניית כוח במנגנון הליכודי, כהן הצליח לרשום הישג משמעותי. והוא מביא איתו לליכוד לא רק בשורה חדה בעמדות, אלא גם שיטת עבודה ותפיסה פוליטית אחרת. פחות תלות במנגנון, יותר נוכחות ישירה מול הציבור. מי שמתקרב לדפוס הזה הוא גם השר עמיחי שיקלי.
השר אלי כהן קוטף את המקום הראשון בפריימריז כקונצנזוס כמעט מוחלט. השר שכיהן בתפקידי החוץ והאנרגיה, הוביל את ישראל במשברי המלחמה וקיבל לאורך הדרך לא מעט פידבקים טובים ברמה המקצועית על עבודה מסורה, ובמקביל במפלגה מתארים שעבד קשה לא לפספס אירועים וקשר על המתפקדים. ראוי לציין כי לאורך הקמפיין והקדנציה השר כהן בחר לנקוט בדרך ממלכתית, וכעת הוכיח - עבודה קשה ומקצועית עדיין מספקת תוצאות. אין צורך בפופוליזם קיצוניות וצרחות.
מנגד, קשה להתעלם מהתחתית: הדתיים בליכוד נדחקו למקומות נמוכים זאב אלקין, עמית הלוי, אביחי בוארון, אריאל קלנר וניסים ואטורי. אליהם מצטרפים יולי אדלשטיין ועמיחי אילוז, שכבר פרשו מהמפלגה. התוצאה הזו עשויה להשפיע לא רק על הליכוד, אלא על מפת הכוחות בגוש כולו.
וכאן מגיע המבחן האמיתי. כפי שאמר לי בכיר במפלגה: "המילה האחרונה היא אף פעם לא אחרונה". השאלה כעת היא לא רק מי נכנס ומי יצא, אלא לאן ילכו אלה שנפלטו. האם יחפשו בית פוליטי אחר, ינסו לחזור דרך סעיפים אחרים, והאם יישארו בתוך המחנה. התשובה לכך עשויה לקבוע אם הפריימריז הללו דווקא חיזקו את גוש נתניהו, או הגורמים לו לקושי חדש.