"מהשביעי אוקטובר ועד היום, עלו למדינת ישראל כ-64 אלף איש" - האמירה העוצמית הזו של מנכ"לית משרד העלייה והקליטה, דגנית סנקר לנגה, פותחת צוהר אל תחושת השליחות המלווה את עשייתה בלב המלחמה. סנקר לנגה, האישה היחידה המכהנת כיום כמנכ"לית במשרדי הממשלה, מביאה עמה סיפור חיים אישי המהווה בעצמו פסיפס של קיבוץ גלויות. היא בת לאב שעלה ברגליים יחפות מבומבי שבהודו ולאם שעלתה מעיראק, ונשואה לבן למשפחה הולנדית שורשית; השם "סנקר" הוא שם הודי המאפיין את קהילת "בני ישראל". לאחר שירות משמעותי של 24 שנים בצבא ופרישה בדרגה בכירה, היה לה ברור שהיא פונה לשירות הציבורי כדי לשחזר את אותה עוצמה ומחויבות שלקחה בה חלק כקצינה. לאחר שכהנה בעבר כמנכ"לית תחת השרה פנינת תמנו שטה, היא נענתה לאחרונה לבקשת השר אופיר סופר לשוב לתפקיד, צעד שמרגיש לה כמו חזרה הביתה, מתוך הבנה עמוקה שעלייה היא תמיד סיפור אישי, רגשי ומלא תשוקה של אכפתיות.
לצפיה ביוטיוב:
סנקר לנגה משתפת בכאב בעברה של עליית הודו, שהייתה קטנה ושנויה במחלוקת בשל מנהגיה, וכיצד יהדותם הוטלה בספק במשך שנים עד שאושרה מעל לכל ספק. שאלה: העלבה הזו, שאת מדברת עליה, זה בעצם הפער בין איך שהם תופסים את עצמם לאיך שאחרים תופסים אותם? "נכון, נכון", היא משיבה, "תחשבי, הסבא שלי שהיה שוחט באחד מהכפרים ליד מומבי בהודו, הוא היה צריך לשחוט בלילה כי שם הפרות יותר חשובות לפעמים מבני אדם, ופתאום אתה מגיע לכאן ואמרו לך: תשמע, נראה לנו שאתה לא יהודי". זיכרון זה מניע אותה כיום בטיפול ברגישויות הגיור והקליטה של עולי אתיופיה, חבר המדינות ובני המנשה. היא עצמה גדלה במושב נהורה שבחבל לכיש, אזור שנוסד כולו למען קליטת עלייה על ידי הסוכנות היהודית, שם חיה עד גיל מבוגר בידיעה שכל עדה מתגוררת בנפרד, עד שיצאה בגיל 18 לקורס קצינות ונחשפה לעומקי החברה כולה. כיום, המשרד - ששמו באנגלית מדגיש את מושג האינטגרציה - שואף לקיבוץ גלויות מלא ללא מחיצות שבטיות, בשותפות עם הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, וארגונים כמו "נפש בנפש", תוך שימוש במערכת החינוך, בתנועות הנוער ובצבא כמנופים למוביליות חברתית, כאשר הדור הצעיר, כמו בנותיה שלה, כבר אינו מכיר או מבין מושגים של פילוג עדתי.
להאזנה בספויטיפי:
הרגע המרגש ביותר בעשייתה הוא לראות ילדים יורדים מהמטוס ומנשקים את האדמה, רגע של הפיכה לאזרחי המדינה שאינו קיים באף מקום אחר בעולם, שכן "עלייה, אני אומרת, זה המדרגה הנעלה של אימיגריישן". למרות התקופה הקשה, בין 20 ל-30 אלף איש בוחרים להצטרף לישראל מדי שנה, כאשר מאז פרוץ המלחמה הנתון זינק ל-64 אלף עולים - היקף המשתווה לעיר שלמה כמו קריית גת או לפעמיים גבעת שמואל. שאלה: נגיד עכשיו, סליחה, אני שואלת הכי בכנות איראן וזה, כאילו איך את מסבירה את התופעה הזאת? גם מה שמראים בתקשורת זה, כאילו אנחנו עוד שנייה מדינה חרבה, אז איך את מסבירה את זה? סנקר לנגה מבהירה באופטימיות: "אני לא רוצה להיות רומנטית מדי כי אני מגדירת עצמי אשת מקצוע, אבל אני חושבת שיש פה השגחה ניסית ממש". לדבריה, בצד החיבור לשורשים המשפחתיים, העולים רואים בישראל מדינה חזקה עם מטבע יציב, אוניברסיטאות מובילות כמו הטכניון ומכון ויצמן, וצבא הירואי שהטכנולוגיה שלו הותירה את העולם פעור פה אל מול ביצועי חיל האוויר, מה שמחולל גידול של כמעט 50% בפתיחת תיקי עלייה במדינות מסוימות בצל עליית האנטישמיות בעולם. המאמצים נמשכים גם בחו"ל; היא חזרה לאחרונה מסיור עבודה ויריד "מדקס" בניו יורק בשיתוף "נפש בנפש", שם מאות רופאים החלו תהליכי רישוי מואצים המאפשרים להם להשתלב בבתי החולים בארץ בתוך שבוע בלבד מהגעתם.
בצד ההצלחות, התהליך כרוך במשברים עמוקים כמו אובדן הסמכות ההורית הנובע מכך שהילדים משתלבים ומלמדים עברית מהר יותר מהוריהם. כדי להקל על המשפחות, המשרד מפעיל בשיתוף משרד החינוך שעות פרטניות ותוכניות תגבור כמו "פלא" ו"יעל" אחר הצהריים, לצד פרויקט ייחודי המצמיד לכל עולה מנהל תיק ("קייס מניג'ר") המלווה אותו ומפשט בירוקרטיה עוד משלב פתיחת התיק בחו"ל. המציאות המורכבת והשברירית באה לידי ביטוי בסיפורם של זוג עולים מצרפת שעברו לנהריה, וביומם השלישי בארץ מצאו עצמם תחת הפגזת חיזבאללה בחוף הים - סיטואציה שבה המשרד מתערב ומעניק מענה רגשי ותמיכה במצבי חירום. סנקר לנגה מדגישה את החשיבות העצומה שהמשרד והשר מייחסים לליווי החיילים העולים והבודדים, שחלקם נפלו במערכה הנוכחית, ומשתפת בסיפורים אנושיים על אימהות עולות שלא הכירו את קוד ההתנהגות הישראלי, כמו הצורך להגיע לבסיס עם צידנית שניצלים או להעמיד מכונות כביסה ברצף ביום שישי בצהריים. בסיום, היא קוראת לאזרחים לגלות עירנות ולסייע לעולים בקשיים היומיומיים בסופר או בדואר, ומסכמת בגאווה שהיא אינה לבד במערכה, שכן מאחוריה ניצבים 550 עובדי משרד מסורים, ארגונים כמו "האח הגדול" ו"מייקל לוין", ומתנדבים רבים מעולמות ההייטק המגשימים יחד את מה שהוא "ציונות 2026".