בטורו היום (ג') ב"ישראל היום" התייחס הפרשן הפוליטי עמית סגל לניסיונות להקמת מפלגת מרכז חדשה בישראל, ומציב אותה בהקשר היסטורי של "הדרך השלישית" בבחירות 1996 - מפלגה שביקשה להיות לשון מאזניים בין הגושים.
"זה כמו לחם בפיתה"
סגל בחר להזכיר את הסיסמה החריגה שליוותה את אותה מפלגה: "מה עשית? זה כמו לחם בפיתה", וטוען כי גם כיום מתגבשת יוזמה דומה - שורת אישים מהזירה הציבורית והפוליטית, רובם אינם מהשורה הראשונה של הפוליטיקה הארצית, הבוחנים הקמת מפלגה שתוגדר כ"ימין שאינו יושב עם החרדים או הערבים", אך גם אינה פוסלת ישיבה עם נתניהו.
לפי סגל, סקר עדכני מצביע על כך שכ־20% מהציבור שוקלים או בטוחים שיצביעו למפלגה כזו, אם תוקם ותורכב מדמויות כמו גלעד ארדן, גדי שמני, יולי אדלשטיין, משה כחלון ואחרים. התמיכה, כך הוא מציין, מתחלקת כמעט באופן שווה בין מצביעי גוש הקואליציה והאופוזיציה בבחירות הקודמות, אך מגיעה בעיקר ממצביעים המתלבטים או מאוכזבי המערכת הפוליטית. סגל כותב כי אין הפתעה בפילוח הנתונים, שכן בציבור הציוני-דתי נרשם ייצוג יתר לתמיכה ביוזמה - כאשר למעלה מרבע מבוחרי המגזר מצהירים כי ישקלו להצביע למפלגה כזו.
"לא כל הציפיות ימומשו"
עם זאת, הוא הדגיש את הפער בין הסקרים לבין המציאות הפוליטית: "כשמפלגה היא עדיין רעיון ולא רשימה מגובשת, כל אחד מדמיין אותה כטוב שבחלומותיו. בפועל, לא כל האישים יתמודדו, ולא כל הציפיות יתממשו".
לדבריו, השאלה הגדולה היא האם מדובר בכוח פוליטי אמיתי או באשליה רגעית של ציבור מחפש אלטרנטיבה. מצד אחד, התמיכה הקיימת מספיקה - לפחות תיאורטית - כדי לעבור את אחוז החסימה. מצד שני, הוא מזהיר כי גם הצלחה מינימלית עשויה להותיר את המפלגה כשחקן לשון מאזניים בלבד. סגל סיכם באמירה כי הציבור מאותת בבירור על רצון באלטרנטיבה פוליטית חדשה, אך עדיין לא ברור אם היוזמה הזו תהפוך לכוח משמעותי או תישאר בגדר רעיון בלבד.