ח"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה (הדמוקרטים) הגיעה לאולפן חדשות כיפה בפודקאסט " הכל פוליטי", ומתארת מדוע דווקא הציבור הדתי לאומי צריך ויכול להיות שותף אידיאולוגי. על החששות שלה היא אומרת: "יש מציאות שאי אפשר יותר להכיל. אי אפשר להכיל תקצוב של לימודים ללא ליבה, אי אפשר להכיל השתמטות ממוסדת, ואי אפשר להכיל ממש תקצוב של אי יציאה לשוק עבודה והדרה מהמרחב הציבורי, ותהליכים של הפיכת מדינת ישראל למדינת הלכה על פני מדינה יהודית ודמוקרטית".
"יש פה הקצנה שלא הייתה, הם רוצים מדינת הלכה. ודווקא מהציבור הדתי אני מצפה להיות גם נושא דגל שאומר נשמור על איזונים".
ואולי דווקא הציבור הזה שמכיר את ההלכה לא ממש פוחד שהתרחיש הזה יקרה?
"לא, אז זה כבר נאיביות. אין לי פריבילגיה לחכות שזה יקרה דה פקטו, ולעשות מאבק אחר כך. אני רוצה למנוע את זה.
יש מגזר ציוני דתי ששותק, לפעמים מבושה, לפעמים ממחשבות, שלא מוצא לעצמו בית פוליטי
שוכחים לפעם שהציונות הדתית לא מורכבת רק מתומכי סמוטריץ'. זה גם מגזר מאוד לא הומוגני. יש עוד כמה זרמים. ואני גם פוגשת את אנשי הציונות הדתית, שהם בין אנשי שמאל לאנשי מרכז, שאומרים לקחו לי את הבית. שבעבר במפד"ל היה לי מקום. חלקם היו גם במפלגת העבודה, והרגישו שהמפלגה גם פחות מייצגת אותם, אני גם מקבלת את זה. ולמה לא מדברים על הציבור הזה? שגם הוא מחפש בית, ושלאומנות קיצונית לקחה לו את הבית הזה? למה לא מדברים על הציבור הזה? שהוא לא ליברטריאן כמו קהלת, אלא מאמין ביהדות חומלת וצדק חברתי.
אני פוגשת מלא מהם, שותפים שלי להרבה מהפרויקטים. אני מרגישה שקודם כל אני צריכה גם להוות לקבוצה הזאת בית, אבל גם מעבר לזה, אני מרגישה שהעלמנו זרם שלם מתוך חברה, מאוד מגוונת. לדעתי הוא או מושתק, או חלקו גם שותק, לפעמים מבושה, לפעמים ממחשבות, שהוא לא מוצא לעצמו בית פוליטי, אבל אני גם פוגשת את הציבור הזה, והוא קיים.
לא רואה את הממשלה הבאה מובילת תוכנית פינוי
מאות אלפים היום גרים ביהודה ושומרון. יוצא לך לבקר שם לפעמים?
יצא לי לבקר בישיבות, מקומות כאלה, וברור לי שזה ציבור שמרגיש שהוא עושה את השליחות הכי גדולה ואמיתית שיש. אני חושבת שזה ריסוק החזון הציוני, לא להבין שחייבים היפרדות והסכם מדיני. לא להבין שניהול הסכסוך הביא אותנו עד הלום. אבל אלה כבר שאלות שבעיניי אפשר לשבת ולדבר עליהן. יש לי כבר קושי עם חוסר ההוקעה הברורה של הטרור היהודי בשטחים.
אתם תהיו בממשלה עשרה מנדטים. מאות אלפים שגם יהודה ושומרון צריכים לחשוש מה יהיה איתם? הם צריכים לחשוש שאם יהיו בסכנת פינוי?
"לצערי אני אומרת, אני לא רואה את הממשלה הבאה מובילת תוכנית פינוי. אני חותרת בתפיסה שלי להסדר מדיני ארוך דווח שבסופו של דבר מוביל להיפרדות. אני חיה פה את עמי וחיה את הפחדים שלי ואת כל מה שקרה לנו. חד משמעית. אבל חייב פתרון. ואני גם חושבת שיש היום המון קולות, גם בהקשר הזה של הציבור, של הציונות הדתית, שהם משתיקים את התפיסה שלהם, שהיא גם כזאת. ויש כזה, אתה יודע, איזה ציבור כזה גדול, אני פעילה איתו, במרבית מהסוגיות הללו. וחבל לי ששוב צובעים ציבור שלם באופן מאוד קטגורי. הרבה מהאנשים היותר מחויבים לפתרון מדיני היום, הם באים מהציונות הדתית".
יחידות מעורבות בצה"ל. את בעד?
כן. אני בעד.
ואיך את מסבירה לחייל דתי שהוא צריך לקיים את אורח החיים שלו בתוך הדבר הזה?
כמו שהוא מקיים אותו בעבודה ובכל מקום אחר. הסיפור הזה של הדרה עם בקשות של התחשבות, די. אי אפשר להכיל את זה. אני מאמינה שמי שהאמונה שלו מספיק חזקה, הוא לא יפחד ממצב הזה, כנראה יש שם איזו חולשה.
יצא פרסום של 70 רבנים, שאם יהיה גיוס נשים ליחידות קרביות - תלמידיהם לא יוכלו לשרת
אז מה קרה פתאום, סרבנות זה בסדר? לא הבנתי. זהו, לא צריך להגן על המדינה? מה קרה? זה הסיטואציה.יש פה מדינה קטנה וכולם נושאים בנטל, ולאט לאט התרחב גם השירות. כי יש כאלה שאכפת להם לשרת המדינה. ויש נשים שאכפת להן להיות בשירות הכי משמעותי. זה לא מקור לתרעומת, זה צריך להיות הדבר שאנחנו הכי גאים בו. והקמפיין הזה נגד שירות נשים הוא חלק גם מהרגרסיה, אני מסתכלת על זה כחלק מרצף. אגב, קיימתי דיון בוועדת הצעירים, והגיעו גם נשים לוחמות מהציונות הדתית. מדהימות. אין דברים כאלה. אני פוגשת את הארגונים שעוזרים להם להתגייס ולעשות שירות משמעותי. הרבה מהם יוצאי הציונות הדתית שממש מבינים שיש לנשים תפקיד גם בצבא וגם במערכת הביטחון.