שלוש נשים צפויות לגשת היום למבחני ההסמכה לרבנות הראשית ובכך לקיים את פסיקת בג"ץ ולעשות היסטוריה. הרבנית שרה סגל־כץ, העותרת היחידה מתוך קבוצת העתירה על מבחני הרבנות שגם נרשמה על מנת להיבחן, בחרה לבסוף שלא להתייצב לבחינה.
ברבנות התעלמו בתחילה מההרשמה שלי ולאחר כחודשיים כשהתייחסו אליה שיבצו אותי ליום בחינה נפרד מהנשים האחרות שנרשמו. אני בחרתי בהלכות נידה, והן בחרו באבלות. חששתי מאד מכך שהרבנות בעצם כמעט והביאה אותי לשבת בחדר לבד עם בוחן ביום הבחינה ופניתי אליהם למנוע מצב הלכתי בעייתי שכזה.
הם שינו את התאריך של הבחינה בנידה לכלל הנבחנים בשל בקשתי ונמסר לי ש"עשו את זה במיוחד בשבילי" וכך הייתי אמורה לשבת עם הנשים האחרות באותה הכיתה. אלא, שכמה ימים אחר כך הודיעו לכולנו כי ניבחן לא עם אלפי הגברים בבנייני האומה, אלא במשרד לשירותי דת.
מרגע שהגיע העדכון הזה הבנתי כי יש בעיה גדולה בשינוי. העקרון שהוביל את נוסח העתירה וניהולה היה ש"נפרד איננו שווה", כך השמענו לאורך כל הדרך כי כך אנחנו מאמינות. אין הכוונה לסוגיה של מחיצה בבית הכנסת אלא למערך בחינות רשמי של המדינה, לכאורה כמו באקדמיה ועליו לדאוג לזכויות שוות והוגנות ולכלל הנבחנות והנבחנים. הבנתי שבשינוי המקום אפשר יהיה לעשות עוד 'שטיקים' ואולי בכלל לא לתת את אותו טופס בחינה ולסמן את המחברות באופן שהבדיקה לא תהיה אנונימית.
יש לי אחריות גדולה למסע שלנו כעותרות וגם למילות פסק הדין של הרכב השופטים. אשר על כן בחרתי לא להגיע למועד הנוכחי ולהמתין למועד שיתקיים בהמשך עם מימוש של עקרון השוויון ועם דאגה להוגנות מלאה בעת הבחינה ובעת בדיקתה.
הרבנות בחרה לפתוח את יום הבחינה תוך אונאת דברים של ממש כשבמשך ארבע שעות לא נתנו לנשים שנכנסו לבחינה במשרד לשירותי דת אפשרות להיבחן למעשה. תוך תליה באמתלא כאילו יש תקלה טכנית עם הבחינות כשבמציאות לא כך היו פני הדברים. רק בהתערבות בית המשפט העליון החלה הבחינה, כשהגברים כבר היו קרובים לסיומה בבנייני האומה. הנשים שהוחזקו במתח במשך שעות ארוכות החלו לבסוף את הבחינה, אך ללא רב משיב שיבהיר את השאלות אלא נדרשו להתקשר לרב הראשי לשם כך.
לכאורה תאריך עונת הבחינות הבאה קרוב יחסית, בסוף 'זמן קיץ' של הישיבות. הבה נקווה כי הפארסה שהתרחשה היום לא תחזור על עצמה ויהיו שוויון בתנאי הבחינה לגברים וגם לנשים.
אמשיך להאמין ביסודות החוק של מדינת ישראל ובערכים הראויים לעולם התורה ולדמוקרטיה. אין לי אלא להמשיך לקוות בכל יום עד שיבוא מועד תקין ללא נשיאת פנים וביושר לבב שלם.