מנוע חיפוש מקוון חדש, שפותח בגרמניה, מעניק כעת לאלפי אנשים ברחבי העולם את היכולת לגלות האם אבותיהם הקדמונים היו חברים במפלגה הנאצית. הכלי המהפכני הזה, המבוסס על מידע שנשמר בארכיון הלאומי של ארה"ב, מאפשר הצצה נדירה וכואבת אל דפי ההיסטוריה האישית והמשפחתית. כך נחשף ב BBC.
הסבא היה חבר במפלגה
אחד הסיפורים הראשונים שמגיעים מהשימוש בכלי החדש הוא של כריסטיאן ריינר מאוסטריה. ריינר סיפר ל-BBC כי מצא את שמו של סבו, פראנץ ריינר (1886-1961), "בתוך שניות ספורות". "גיליתי שהוא הפך לחבר במפלגה הנאצית ב-21 באפריל 1938, ימים ספורים בלבד לאחר ה'אנשלוס' (סיפוח אוסטריה לגרמניה על ידי אדולף היטלר)", סיפר ריינר, העורך לשעבר של מגזין החדשות האוסטרי "פרופיל". הוא הוסיף כי סבו הגיש בקשה להצטרף למפלגה הנאצית רק חמישה ימים לאחר שהדבר הפך חוקי באוסטריה. "הוא היה אקדמאי", אמר ריינר על סבו. "הוא היה צריך לדעת ב-1938 מי היו הנאצים".
מנוע החיפוש החדש מאפשר לעיין במיליוני כרטיסי חבר של המפלגה הנאצית, המכונים "NSDAP-Mitgliederkartei". הכלי פותח על ידי העיתון הגרמני "די צייט" (Die Zeit) בשיתוף פעולה עם ארכיונים בגרמניה ובארצות הברית. ריינר, שנולד זמן קצר לאחר מות סבו ב-1961, מעולם לא פגש אותו. "תמיד ידעתי שהוא היה קרוב לנאצים, אבל הופתעתי שלקח לו רק חמישה ימים להצטרף", שיתף ריינר.
מסייע בטיהור שמם של בני משפחה אחרים
החשיבות של מנוע החיפוש, לדברי ריינר, אינה רק במה שחשף על סבו, אלא גם בכך שעזר לטהר שמות של בני משפחה אחרים, כולל אביו. "שמחתי שלא מצאתי אף אחד אחר ממשפחתי, ובמיוחד לא את אבי. מעולם לא חשדתי בו שהיה נאצי. הוא גויס (לוורמאכט) ב-1941 ונפצע כמה פעמים", סיפר. התגובות להשקת מנוע החיפוש היו "מדהימות", לדברי ג'ודית בוש, דוברת "די צייט". מאז השקתו בתחילת אפריל, הכלי "ניגש אליו מיליוני פעמים ושותף אלפי פעמים".
משתמש אחד כתב באתר של "די צייט": "כבר מצאתי שני קרובי משפחה קרובים, מה שהורס את המיתוס שאף אחד במשפחתנו לא היה מעורב. שינוי הפרספקטיבה שלי בגיל 71 הוא הלם מר". כ-10.2 מיליון גרמנים הפכו לחברים במפלגה הנאצית בין השנים 1925 ל-1945.
כרטיסי החבר הללו, שאוחסנו במטה הנאצי במינכן, כמעט הושמדו בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. ב"די צייט" סיפרו כי כשהרייך של היטלר היה בהריסות, ניתנו פקודות לגרוס את הרישומים, אך הם ניצלו על ידי האנס הובר, מנהל מפעל נייר סמוך, שמסר אותם מאוחר יותר לאמריקאים. כרטיסים אלו, שסייעו בזיהוי אנשים, מילאו תפקיד מפתח בתהליך הדה-נאציפיקציה בגרמניה שלאחר המלחמה.
במשך כמעט חצי מאה, נשמרו הכרטיסים על ידי האמריקאים במרכז המסמכים של ברלין. בשנת 1994, הם נמסרו לארכיון הפדרלי הגרמני, ועותקי מיקרופילם נשלחו לארכיון הלאומי של ארה"ב בוושינגטון הבירה. עד לאחרונה, ניתן היה להגיש שאילתות רק באמצעות בקשה רשמית לארכיונים הגרמניים. בחודש שעבר החלו הארכיונים האמריקאים להנגיש את רישומיהם באופן מקוון. "די צייט" השיג את הנתונים ו"גיבה את המסמכים כדי להפוך אותם לניתנים לחיפוש בקלות".