כמעט שנתיים ימים בילה בר קופרשטיין בשבי חמאס בעזה. חצי שנה לאחר השחרור המיוחל, הוא מוציא ספר חדש שמתאר את קורותיו הבלתי יאומנו. חלק ניכר מהזמן בעזה הוא חלק את המנהרה יחד עם עוד חמישה חטופים נוספים, והצפיפות והמתחים השפיעו לא פעם. בראיון שהעניק לישראל היום לרגל הספר, הוא מספר על חלוקת המזון האכזרית.
"הפכנו למומחי חלוקה עד כדי כך שאנחנו מצליחים לחתוך בסכין קהה גרגר תירס אחד לשישה חלקים. הכלל הוא שמי שמחלק הוא לא מי שבוחר, כדי שלא נכעס אחד על השני. שנהיה מאוחדים, חבורה אחת נגד המחבלים. שהם לעולם לא יצליחו לסכסך בינינו. אחד החברים קם בלילה לשירותים ומתעלף מרוב חולשה, ואנחנו מזנקים להרים אותו. כשמקבלים אוכל נותנים לו עוד קצת, שיתחזק. למרות הכל, למרות העצב, הדיכאון, הקושי והבכי, אנחנו יחד".
אם המחבלים יגיעו, הלך עלינו.
כדי להתמודד עם השעמום, וברגע של תעלול תזזיתי, אלקנה בוחבוט ובר ניסו לציין את ל"ג בעומר באמצעות הצתה של חתיכת קרטון. "המנהרה מתחילה להתמלא בעשן. אוהד ואלקנה נלחצים ואני יושב בצד ומתגלגל מצחוק. אוהד: 'איך הרשיתי לכם לעשות את זה? למה אני מקשיב לשטויות שלכם'. הוא מאשים אותי שאני מדרדר את כולנו למעשים כאלה מתוך שיעמום. מהלחץ הוא לוקח מגש שיש לנו ומתחיל לנפנף מעל הקרטון והעשן מתגבר מאוד. אני צוחק אבל זה גם קצת מפחיד. אם המחבלים יגיעו, הלך עלינו. מצד שני, אני אומר, כבר תקופה ארוכה הם לא הגיעו לחדרון שלנו, אז למה שדווקא עכשיו יגיע מישהו. אלקנה ואוהד משפריצים אקונומיקה ומים, ולא מבינים למה אני לא עוזר להם, אבל אני בעיקר מתגלגל מצחוק".