כדי להבין את המשמעות ההיסטורית העמוקה של גל התקיפות האמריקני חסר התקדים שמתחולל כעת באיראן, צריך ללכת 47 שנים אחורה. המטוסים של דונלד טראמפ עושים תיקון לטראומה לאומית אמריקנית ולתפיסת עולם פרוגרסיבית שהרסה את המזרח התיכון בשם הצדק והדמוקרטיה.
רצו רצון העם - וקיבלו ההיפך
החטא הקדמון התרחש ב-1979. בבית הלבן ישב ג'ימי קרטר הדמוקרט, איש של כוונות טובות ומוסרנות מסוכנת. באותם ימים שלט באיראן השאה מוחמד רזא פהלווי. הוא היה דיקטטור, זה נכון. אבל הוא היה הדיקטטור "שלנו" - בן ברית אסטרטגי של המערב ושל ישראל, ששמר על יציבות אזורית וסיפק נפט לישראל ולמערב. אלא שעבור הפקידים הטהרנים במחלקת המדינה, השאה לא עמד בסטנדרטים של "זכויות אדם". במקום לגבות אותו אל מול ההמון המוסת ברחובות, אמריקה משכה בכתפיה, הפנתה לו עורף, וקיוותה ש"רצון העם" הדמוקרטי ינצח.
חמינאי, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
הם קיבלו בדיוק את ההפך: רפובליקה אסלאמית רצחנית, שהפכה את שגרירות ארצות הברית בטהרן לזירת ההשפלה הגדולה ביותר של המאה ה-20. 444 ימים הוחזקו עשרות דיפלומטים אמריקנים כבני ערובה. ומה עשתה המעצמה החזקה בעולם מול האספסוף הקיצוני הזה? הכילה. היא לא הפעילה שבריר מהכוח הצבאי או הכלכלי שעמד לרשותה כדי לרסק את המשטר בחיתוליו.
שם נולדה "קונספציית ההכלה". במשך עשורים, מאז ועד ממשל ביידן, איראן פוצצה נחתים אמריקנים בביירות (1983), תקפה את מגדלי ח'ובאר (1996), וחימשה מיליציות שהרגו חיילים אמריקנים בעיראק ובים סוף. התגובה האמריקנית הקבועה הייתה ספיגה, התגוננות, ובמקרה הגרוע ביותר משא ומתן נרפה.
ההחלטה של טראמפ היא אירוע היסטורי
הנרי קיסינג'ר, בספרו המונומנטלי "דיפלומטיה", עמד בדיוק על הכשל הזה. קיסינג'ר הסביר שהטרגדיה של מדיניות החוץ האמריקנית היא הניסיון לכפות ערכים אידיאליסטים על עולם שפועל לפי אינטרסים קרים. במערכת הבינלאומית, הסביר קיסינג'ר, אין למדינות חברים או אמות מוסר - יש להן אינטרסים. תמיכה בדיקטטור יציב שמשרת את המטרות האסטרטגיות שלך היא צעד מוסרי הרבה יותר מאשר הפקרתו לטובת מהפכה "עממית" שתוביל לשפיכות דמים אזורית.
בהרצאותיי על גיאו-פוליטיקה אני נוהג להדגיש: מדינה שבוחרת ב"ערכים" על פני "עוצמה" - תאבד את שניהם ותושפל על הדרך.
טראמפ|, צילום: Joshua Sukoff,Shutterstock
ההחלטה של טראמפ לצאת למבצע הנוכחי היא אירוע היסטורי כי היא מהווה "חזרה בתשובה" אמריקנית מחרפת 1979. טראמפ זורק לפח את הגישה הווילסונית-קרטריסטית. הוא לא מחפש לעשות דמוקרטיזציה לאיראן, ולא מתנצל על שימוש ברוטלי בכוח. הוא מבין שאת משטר האייתוללות היה צריך להרוג כשהוא היה קטן, ומכיוון שזה לא קרה, צריך לרסק אותו עכשיו כשהוא גדול.
המסר שיוצא היום מוושינגטון הוא מוזיקה לאוזניים ריאליסטיות. השר גדעון סער והשר עמיחי שיקלי, שמרבים לדבר על בריתות אזוריות, צריכים למנף את הרגע הזה מול הממשל: מזרח תיכון יציב נשען על קיר ברזל, לא על מועצות זכויות אדם. הפצצות באיראן לא נועדו רק למתקני הגרעין; הן נועדו לקבור סופית את האשליה שאפשר לנהל את העולם באמצעות רצון טוב.
עו"ד תמיר דורטל הוא יוצר ערוץ 'על המשמעות'
מייל לתגובות: Tamir@mashma.ne