בפרק הבכורה של הפודקאסט "חשוב לזכור" עם עינת ברזילי (מבית 'קולנו' ואתר 'כיפה')
חגי לובר, איש תיאטרון אספקלריא, פעיל ציבור ואביו של יהונתן הי"ד שנפל בעזה, יחד עם הפסיכולוג הקליני רונן יעקבסון, מדברים על זיכרון כריפוי ועל חוסן מול טראומה. איך קמים משבר, כיחידים וכחברה. האם הציונות הדתית שספגה כ"כ הרבה נופלים, היא קהילה באבל?
"זיכרון הוא לא אנדרטה", אומר לובר. "הוא המצפן הביתה".
המנחמים הרבים שאמרו לובר: "בשבעה, אנשים הגיעו מרחוק כדי לנחם ואמרו לי 'אין נחמה'. הם חושבים שנחמה זו שכחה, או שהכאב אמור להיעלם. בעיניי נחמה זו משמעות. היא יכולה לחיות ביחד עם הכאב, עם הדמעות ועם השכול". מבחינתו, לדעת שהחיים של הבן שלו היו בעלי ערך ושהוא בחר להילחם בלב שלם זו הנחמה האמיתית. "אני מתנחם באיך הוא חי, על מה הוא נהרג ומה הוא השאיר אחריו"
המרשם נגד פוסט-טראומה
הפסיכולוג יעקובסון מדגיש שהמפתח ליציאה מהשברים, גם הלאומיים וגם האישיים, הוא לא רק טיפול מקצועי, אלא הקהילה. "החוסן הוא בידיעה שיש מי שיענה לשיחה גם בשלוש לפנות בוקר", הוא אומר. כמו שיציאת מצרים הייתה אירוע של עם שלם, ככה גם הריפוי חייב לקרות ביחד.
לצפייה והאזנה לפרק המלא:
הפודקאסט "חשוב לזכור" בהנחיית עינת ברזילי מבית "קולנו" ואתר "כיפה", הוא סדרה מעמיקה המוקדשת לשש הזכירות המרכזיות בתודעה היהודית: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, זכירת מעשה עמלק, חטא העגל, מעשה מרים והשבת. בכל פרק פוגשת עינת דמויות משפיעות מהציונות הדתית לשיחה על הרלוונטיות של הזיכרון לחיי התורה, המוסר והאחריות החברתית שלנו כאן ועכשיו. הפודקאסט בוחן כיצד הזיכרון אינו רק מבט אל העבר, אלא כלי אקטיבי לעיבוד חוויות וצמיחה מתוך השברים, במטרה להפוך את הזיכרון למצפן המדריך אותנו אל העתיד.