רס"ל ויטלי סקיפקביץ' נולד ברוסיה ועלה לישראל כפעוט. הוא גדל בעיר אריאל שבשומרון להורים ילנה ורוסלן, ולאחר שסיים את התיכון התגייס ליחידת העילית "אגוז" (יחידת הקומנדו של זרוע היבשה). בשבעה באוקטובר הוקפץ עם המחלקה שלו לקיבוץ כיסופים ולקח חלק בקרבות ובחילוץ התושבים. במהלך הלחימה נפצע אך המשיך להילחם במשך שעות ארוכות. מאוחר יותר פונה לבית החולים, אך לא שרד את הפציעות. חברו הטוב, שקד בן שלוש, סיפר לנו עליו.
ויטלי ז"ל עם שקד בן שלוש צילום: פרטי
"היינו אוהבים לנסוע לחוף דור ולעשות סלק-ליין (הליכה על חבל) בין שני עצים בודדים באיזור החוף", מספר בן שלוש, לאחר מכן היינו יושבים בספסל הקבוע והמבודד שלנו בחוף. אחרי שויטלי נהרג הוא השאיר לי במכתב בקשה שדווקא בספסל הספציפי שלנו הוא מבקש שתהיה אנדרטה לזכרו, שתזכיר לאנשים שצריך לחיות את היום ולהנות מכל רגע".
בן שלוש מספר על ויטלי שהיה "הכי כשרוני שראיתי" בהליכה על חבל. "זה דורש הרבה מאוד שלווה ונינוחות, אפילו להיכנס למצב קצת רוחני מרוב שהוא היה שקט כל כך ומרוכז אך ורק בחבל. זה היה מדהים לראות".
מה היית רוצה שיקחו ממנו?
"הייתי רוצה שיקחו ממנו את הדבר האחרון שהשאיר וביקש בצוואה שלו - לחיות את היום ולהנות מכל רגע".
שקד בן שלוש בקבר של ויטלי צילום: פרטי
במכתב האחרון שהשאיר כתב ויטלי: "תכלס, החיים שלי היו ממש טובים ולא הייתי משנה שום דבר בהם. הדרך תמיד היית נכונה גם אם אחרים ראו בה כטעות, אני עשיתי הכול בדרך שלי, נהניתי ולמדתי מהטעויות... סך הכול היה לי חיים ממש ממש מיוחדים ונהניתי מכל יום בחיי".
משפחות שכולות שמעוניינות לקחת חלק בפרויקט "חלל ביום" ולהנציח את יקיריהן מוזמנות לפנות אלינו במייל: magazine@kipa.co.il