בטורו השבועי, התעסק השבוע הכתב הפוליטי עמית סגל, לכבוד ציון שנתיים לטבח שיחול השבוע בשאלה - מה גרם לטבח? את טורו הוא פתח בשאלה מי גרם לו: "סרבני אחים לנשק וקפלן או מטלטלי מערכת המשפט מהממשלה?
כשהיהודים שוכחים באיזו שכונה הם חיים
"האמת העגומה היא שמבעד לשנאה הפתולוגית, האנטישמית, היוקדת של חמאס ליהודים באשר הם, לא הבחינו שם בהבדלים בין קפלניסטים וימניים, חרדים וחילונים" כתב. "'הנה התנחלות', הם חגגו בצילומי הגו־פרו כשנכנסו לקיבוצי העוטף, לא בדיוק אוהדים מושבעים של מפעל ההתנחלויות. באתרים שלהם, כאשר מציירים חייל ציוני רשע הם מדביקים לו זקן, פיאות וכיפה שחורה גדולה, או בקיצור: חרדי. לא שמעו שם שהבעיה מספר אחת של ישראל היא שהחרדים לא כל כך רוצים ללכת לצבא".
סגל מתייחס לטענה שההפגנות של הקפלניסטינם הן שהביאו לטבח: "חולשה הכללית שהפגינה מדינת ישראל והשתקפה בעימותים הפנימיים שבה שימשה לסינוואר סיוע מוראלי, לא מניע עיקרי. בראיון נדיר ב־2006 לערוץ 2 מהכלא הסביר שישראל לא ניתנת להשמדה והראיה היא חיל האוויר האימתני שיש לה. בהדרגה שוכנע שהיא דווקא כן ניתנת להשמדה. בוודאי ראה בדיווחים המופרזים וההיסטריים על "התפרקות חיל האוויר" סימן מלמעלה שאללה איתו. אבל ההכנות החלו עוד הרבה קודם לכן".
'קארמה איז א ביץ'
למרות זאת, סגל מסביר שלמרות שאין הקשר עובדתי בין המחמאות לטבח, לדעתו בם דווקא כן קשורים: "כאשר היהודים שוכחים באיזו שכונה הם חיים ומתפנים להרס הווילה שלהם כאילו אין ג'ונגל מסביב, באה החרב. כאשר הכותרת בעיתון, יממה לפני 7 באוקטובר, על המחאות הצפויות סביב ההקפות בכיכר דיזנגוף, היא 'מלחמת שמחת תורה', בוא תבוא מלחמה כזו, רק אחרת. לא מאמינים במילה 'רוחני'? אפשר גם 'קארמה איז א ביץ'".
"במזרח התיכון, התפיסה היתה שהכרעת הצד השני חשובה יותר מהעברת תקציב, מגיבוש תוכניות ארוכות טווח, ממלחמה בגרעין האיראני" הסביר, לכן, לדעתו, הדרך לניצחון חייבת לעבור באחדות: "ממשלה צרה היא צרה ביותר ממובן אחד. לא אחדות נאיבית של צו פיוס, אחדות של הצורך בצו גיוס".