"היה לי ממש חשוב שאנשים יוכלו להתנהג מולי בצורה הכי טבעית במקום העבודה שלי" מספרת חווה מובשוביץ, אימו של סרן במיל' טל מובשוביץ, בן 28, מרעות, סגן מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 7086 שנפל בחודש יוני האחרון. חווה, מורה למתמטיקה בישיבת בני עקיבא לפיד מודיעין חזרה היום (ב') ללמד לראשונה מאז שנפל, בישיבה בה טל עצמו למד לפני שהתגייס. בראיון ל"חדשות כיפה" היא מספרת על האתגר שכרוך בחזרה לעבודה: "טל נמצא בעיניים שלי בכל פינה".
"אלה ימים מורכבים" מספרת חווה בכנות. "חזרתי היום לעבודה אחרי חודשיים וחצי, ואנחנו נמצאים בחודש שגם ככה הוא חודש קצת מורכב - טל נולד בערב ראש השנה, אז אנחנו לפני יום הולדת שלו. אנחנו ממש משתדלים להיות בסדר". חווה משרטטת תמונה של ילד מוצלח ומצטיין, שלא פחד מעבודה קשה: "טל הוא הרביעי מבין חמשת הילדים שלנו. ילד קסם, כובש לבבות מגיל מאוד צעיר, מאוד כריזמטי, מוקף ואהוב על החברים שלו בצורה יוצאת דופן".
הלוויתו של טל צילום: Jonathan Shaul,Flash90
איזה מן תלמיד הוא היה?
"הוא היה תלמיד טוב מאוד, אבל הוא היה תלמיד שעבד קשה בשביל להצליח, הוא לא ויתר על עצמו, אם היה מקצוע שהיה לו יותר קשה, הוא ישב ולמד עד שהצליח להוציא ציונים שבעיניו היו גבוהים. משהו באישיות שלו דרש ממנו להוציא את המקסימום. בדיעבד ראינו את זה גם אחר כך, כל דבר שהוא נגע בו הוא עשה בצורה מושלמת". חווה מספרת כי הוא היה עם רגישות יוצא דופן לחלש. האמת היא שאנחנו ידענו שהוא ילד שמגן על החלשים, אבל אחרי השבעה, מישהו פרסם פוסט, מסתבר שהוא היה חניך שלו בבני עקיבא, על הרצף האוטיסטי, וכתב שטל היחיד שראה אותו, היחיד שהאמין בו".
כאמור, חווה, מורה למתמטיקה 27 שנים, מלמדת בישיבה בה טל עצמו למד, ואף הייתה המורה שלו בכיתה ז': "אני חושבת שמאוד קשה להם (לבית הספר)" היא עונה כשאני שואל כיצד הגיב בית הספר. "קשה להם כי זה גם אובדן של תלמיד, וקשה להם, אני חושבת, בגלל שאני מורה שם, אני מהמורות הראשונות שהיו בישיבה. אני באמת מרגישה שהם עושים כמיטב יכולתם, הם בעצמם מתאבלים. גם תלמיד שלהם וגם בן של קולגה, אז זה קשוח".
"החלטתי לחזור למקום שעבדתי בו"
היום (ב'), ה-1 בספטמבר, חזרה חווה לראשונה לבית הספר. "אתמול היה לנו יום היערכות וחשבתי שנכון לפני שאני נכנסת, לדבר עם המורים. היה לי ממש חשוב שאנשים יוכלו להתנהג מולי בצורה הכי טבעית במקום העבודה שלי, למרות שהוא טריגר ענקי, אני נכנסת לשם וטל נמצא בעיניים שלי בכל פינה. אמרתי שאני ממש מבקשת שלא ילכו לידי על ביצים".
את הרגע שנפל חווה זוכרת טוב מאוד: "טל נהרג ביום שני, לפני 11 שבועות, ב-11:09 בבוקר. אני בזמן הזה הייתי בשיעור הזום האחרון שלי עם הכיתה שלי. זה היה כבר בתוך המלחמה של איראן, והשיעורים היו בזום. היו לי חודשיים וחצי להיות בבית, קצת לעכל. החלטתי לחזור למקום שעבדתי בו, באותה מתכונת שעבדתי עד עכשיו, אני חושבת שזה נכון גם בשבילי, ואני חושבת שזה נכון במה שזה משדר לילדים ולנכדים שלי, וגם לסביבה. זה נכון לשדר שאנחנו ממשיכים".
כאמור, חווה מלמדת כבר 27 שנים, ובמהלך שנותיה חוותה מספר משברים לאומיים. אני שואל אותה אם היא רואה הבדל בתלמידים מלפני ותוך כדי המלחמה: "התלמידים האלה עברו המון. אלה תלמידים שעדיין הקורונה אצלם. הם היו צעירים, אבל הם כבר היו בבית ספר. המלחמה בוודאות משפיעה. יש לנו תלמידים שגם בעצמם עברו שכול. יש לנו תלמידים שההורים במילואים, ואין ספק שזה בא לידי ביטוי. אני חושבת שאנחנו כבית ספר, סופר רגישים לזה. אבל מההתרשמות שלי, כבר מסוף שנה שעברה, וגם בטח מהיום, הדברים כבר קצת מנורמלים. אנחנו כבר בשגרה של מלחמה".
טל מובשוביץ ז"ל צילום: באדיבות המשפחה
לסיום, אני מבקש ממנה לשלוח מסר לתלמידים שמתחילים היום ללמוד ובעצמם יהיו חיילים בקרוב: "אני אשתמש במילים של טל. אחד זה ראש למעלה והשני זה אנחנו ננצח את זה. אני חושבת שאנחנו בסיטואציה שגם התלמידים שהולכים להתגייס מבינים שאנחנו פה במלחמת קיום ואין הרבה אפשרויות. כולם חייבים לתרום, כולנו מבינים את החשיבות של המלחמה הזאת".
"טל, לא משנה איפה הוא היה, לא משנה אחרי איזה פעילות הוא היה, הוא פשוט שיגע את כולם שיהיה מניין. הוא לא ויתר על מניין. בתמונה שלו שנמצאה בצבא, אני הסתכלתי על הפנים, ואז אמרו לי, תסתכלי מה הוא מחזיק ביד. הוא מחזיק ביד מסכת ברכות. אז לחבר'ה שלנו, אני אומרת, אתם חייבים ללכת לעשות את הכי טוב שאתם יכולים, ואפשר לשלב את הכול".