עשרים שנה אחרי, עמית סגל חוזר אל רגע הגירוש מגוש קטיף ואל כל התחזיות שנאמרו לפניו. בטור חדש של העיתונאי הסרוג במוסף סופ"ש של "ישראל היום", קובע סגל: לא היה כאן רק מהלך פוליטי שנוי במחלוקת, אלא מהלך שבכל אמת מידה ביטחונית – כשל בצורה מוחלטת. לדבריו, "לפני שזה היה סיפור של אלימות משפטית או שבר מגזרי, זו הייתה שאלה אחת: האם ההתנתקות תשפר את מצבנו מול הטרור – או תדרדר אותו. עשרים שנה אחרי, אין ספק: הטרור ניצח".
אבל התרחיש הגיע – והוא היה גרוע מהגרוע
בטורו מזכיר סגל את ההבטחות שליוו את המהלך: אהוד אולמרט שהבטיח "סיכוי לשינוי", שאול מופז שהצהיר "שמפלס הטרור ירד", ואריאל שרון שעמד ערב תשעה באב ואמר – "זו תוכנית טובה לישראל בכל תרחיש עתידי".
הפינוי מגוש קטיף, צילום: ati Shohat/Flash90.
שבועות לפני טבח 7 באוקטובר, אלוף פיקוד הדרום דאז, דן הראל, עוד טען בראיון ש"ידענו שעזה תהיה חמאסטן, אבל הגבול ברור ויציב". מאז – כמעט 900 חיילים נפלו במערכות על עזה, ולטענת סגל, "אף לא מילה אחת של התנצלות לא שמענו מהם". הוא ממשיך: "אלה תיארו עתיד נטול גוש קטיף ובו רקטות, מנהרות ופשיטות. אלה תיארו שלווה, קלאב מד, וסינגפור. הצד הראשון צדק לגמרי. הצד השני טעה לגמרי. זה עד כדי כך פשוט".
המשיחיות – לא רק בימין
סגל תוקף גם את הדימוי שהודבק בלעדית למחנה המתנחלים. לדבריו, "בשני הצדדים הייתה משיחיות. אחד ראה בגוש קטיף אידיאל נצחי. השני האמין בנסיגות כמפתח לקידמה, הייטק ושגשוג. המציאות הכריעה – ושום ריביירה לא קמה".
הוא אינו חוסך בביקורת גם מהתומכים בדיעבד: "כל המתנגדים להעברת הכסף הקטארי – איפה היו בזמן אמת? כל אלה שמספרים עכשיו 'זה היה קורה בכל מקרה' – מוכרים לנו שוקולד בלי קלוריות. עלית חמישה קילו? לא נורא, גם שוקולד רגיל היה משמין. אז מה הייתה בכלל המטרה? לשלם מחיר כדי להשיג ביטחון – או רק כדי לשבור את הציבור המתנגד?"
סגל מסיים את טורו באבחנה חדה ומכאיבה: "אם המטרה לא הייתה ביטחון, אולי היא הייתה בכלל הכרעה כוחנית של עימות פנימי בישראל. כי כשאין הסבר הגיוני למהלך כל כך הרסני – אולי באמת רצו בעיקר לנצח את המתנחלים. הניתוח אולי לא הצליח – אבל העיקר שהחולה מת".