אימו של חלל צה"ל החטוף עוז דניאל: "המאבק שלנו הוא לא אותו מאבק"

"כמובן שלא צריך לשחרר חללים על חשבון אנשים חיים. ממש לא. מבחינתי לחיים יש קדימות כי הם בגיהנום כל יום שהם שם והם בסכנת חיים", כך אומרת לי מירב דניאל, אימו של החלל עוז דניאל ז"ל שנחטף בשבעה באוקטובר וגופתו טרם הובאה לקבורה. "מהרגע שקיבלנו את הבשורה שעוז אינו בין החיים המאבק שלנו הוא לא אותו מאבק", היא מודה. "אתה מנתב את האנרגיות לשרוד את החיים ולעמוד על הרגליים. אני מאמינה בקביעה של הצבא, אבל תמיד יש שבריר של תקווה שאולי היה נס והוא כן בחיים".

"קברנו את עוז, אבל הוא לא באמת נמצא בקבר"

עד 25 בפברואר 2024 מירב הייתה בטוחה שהבן שלה נחטף בחיים. סרטון בו הוא יוצא מטנק שעולה באש (יחד עם עומר נאטורה ז"ל, שנחטף גם הוא) גרם למשפחה להאמין שעוז אמנם נתפס על ידי מחבלים, אך מוחזק בשבי. בחודשים שעברו נמצאה בחאן יונס אלונקה ספוגה בדמו של עוז, ולאחר קביעתו של הרב הצבאי על מותו החליטו במשפחה לקבור את חפציו ולשבת שבעה. "אבל עוז לא באמת נמצא בקבר", היא מזכירה, "אנחנו מחכים להחזיר אותו לקבורה ראויה".

אחרי האסון הגדול שמרה המשפחה על פרופיל נמוך, בעצת צה"ל. הפחד מכך שחמאס יגלה שעוז חייל ויתעלל בו ("שמענו מחטופים שחזרו שחיילים סובלים שם יותר מהאזרחים") גרם להם להימנע אפילו מפרסום תמונה. מהרגע שנודע על נפילתו של עוז בן ה-19 הפך המאבק של המשפחה למאבק על השבת החללים לקבורה. "עד היום שום חייל לא שוחרר", מציינת האם, "זה אחד הקשיים הגדולים שלי. בכל מקום זאת הזעקה שלי: כשמדברים על חללים תכללו גם את החיילים".

עוז דניאל ז"ל צילום: פרטי

"עוז אמר לי: הגיטרות יחכו שאסיים את השירות, יש לי את כל החיים"

כשאני מבקשת ממירב לספר לי על הבן שאיבדה, זועק מעיניה כאב של אמא. בסרטון החטיפה שלו היא לא הצליחה לצפות עד היום למרות שפורסם בכלי התקשורת בהסכמתם. "ראיתי כמה שניות מפרומו ששודר בטלוויזיה, וזה גם עשה לי רע מאוד", היא משתפת. "ראיתי את המבטים שלו, שהוא יוצא מהטנק מפויח, מזיע, ויש לו מבט של 'מה אני הולך לעשות עכשיו'. זה כמה שניות, אבל לי זה משהו שלא יצא מהראש במשך כמה חודשים".

דניאל מספרת על בנה בגאווה אדירה: "ילד מדהים, לב אחד גדול. תמיד ראה את חצי הכוס המלאה. כל מטרה שהוא הציב לעצמו הוא היה חייב לכבוש. הוא אהב לנגן. מה זה אהב? הוא נגן בכל רמ"ח איבריו". כשהגיעה העת להתגייס ניתנה לעוז האפשרות ללכת למסלול של מוזיקאי מצטיין, אך טקס יום הזיכרון בכיתה י"א גרם לו לשנות את דעתו. "אני זוכרת את הבוקר הזה", היא מספרת בחיוך קצת עצוב, "הוא נעמד בסלון ואמר לי 'אמא, החלטתי לעשות שירות משמעותי'. אמרתי לו 'מה עם הגיטרות?', הוא אמר 'הן יחכו עד שאני אסיים את השירות, יש לי את כל החיים לעסוק בזה'".

עוז דניאל ז"ל עם ההורים צילום: פרטי

עוז נלחם עם המחבלים כנגד כל הסיכויים

מיד אחרי שסיים את התיכון עוז התגייס לחטיבה 7 בשיריון. מאחר ולא היה בכושר, ההורים היו סקפטיים האם יצליח לשרוד את האתגר הפיזי. "הוא אמר 'תסמכו עליי, אני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר', ולא התלונן לרגע אחד. סיים טירונות וקיבל מצטיין מ"פ". משם הגיע לגדוד 77 והתאהב בטנק. ארבעה ימים אחרי שבעה באוקטובר הוא היה אמור לצאת לקורס מפקדי טנקים.

בשש וחצי של אותו הבוקר החיילים כבר היו ערים לאחר שקמו לכוננות. בהחלטה של המט"ק עומר נאטורה ז"ל התקדמו הטנקים לכיוון הגדר והתפצלו לכיוונים שונים. זמן קצר לאחר שיצאו, הטנק של עוז החל להאט וטיל RPG פגע בו ודומם את המנוע. "עשרות אם לא מאות מחבלים הקיפו את הטנק", מתארת דניאל את המציאות שנחשפה בהקלטות הקשר שהשמיע להם הצבא, "הם הצמידו לטנק שתי פצצות, ושקד (הסמל שקד דהן ז"ל, ת"ש) נפצע קשה". כדי לא למות מחנק, החליטו החיילים לצאת החוצה. "עוד יצא משם בריא ושלם, סביב השעה 7:26. זה היה הרגע האחרון שבו הם נשמעו בקשר".

רק חודשים מאוחר יותר נחשפה המשך ההתרחשות דרך המצלמות שהחזיקו עליהם המחבלים. "רואים שלמעשה ברגע שעוז יצא מהטנק הוא נאבק במחבלים וניסה לחטוף להם רימון, כנגד כל הסיכויים. בסוף הם ירו בו ליד הטנק וחטפו אותו ככל הנראה עם האלונקה של הטנק, שנמצאה בחאן יונס". כעת, כאמור, המשפחה מנהלת מאבק כדי להשיב את בנם לקבורה ראויה בארץ ישראל. "פגשנו המון אנשים. אנחנו עושים הכל כדי להשאיר את הנושא הזה בתודעה של הציבור - לא רק בארץ, בעולם".

עוז דניאל ז"ל צילום: פרטי

"כל המדינה צריכה להצביע ברגליים. יש תמיכה, אבל לא מספיק"

כשאני שואלת האם היחס אליהם שונה בעקבות העובדה שעוז חייל, היא עונה דווקא בנימה חיובית. "אנחנו מקבלים מעטפת מדהימה מהצבא", היא מספרת, "נפגשנו עם הרמטכ"ל 3-4 פעמים, הוא עסוק במלחמה בסופו של דבר". דניאל מסבירה למה המחויבות של המדינה כלפי החיילים גדולה כל כך: "הם לא בחרו להיות שם, הם לא בחרו ללכת למסיבה, המדינה שמה אותם שם. כשהחיילים מתגייסים הם נשבעים להגן על המדינה מכל הלב וזאת ברית בינם לבין המדינה. כמו שהם מחויבים למדינה, המדינה מחויבת כלפיהם".

לסיום, אני שואלת את דניאל מה הציפייה שלה מהציבור וכיצד יוכל לקחת חלק במאבק החשוב הזה. "אני חושבת שכל המדינה צריכה להצביע ברגליים", היא משיבה, "תמיד אמרתי שיש לנו עם מדהים אבל היום אני מרגישה את זה על הבשר שלי. אנחנו זוכים להרבה תמיכה מהעם וזה נותן המון כוח. אבל זה עדיין לא מספיק, אנשים צריכים להצביע ברגליים ולצאת לרחובות, להגיע להצהרות ולהביע את התמיכה בחוץ. המון אנשים מגיעים, אבל כנראה שעדיין זה לא מספיק".

"אנחנו חייבים שזה יישאר בתודעה של הציבור", היא מבקשת, "לצערי, אמנם זה קצוות, אבל את רואה תגובות של אנשים שקוראים לנו 'כת החטופים', כותבים 'נמאס מזה', אני לא חושבת שהם היו מדברים ככה אם זה היה קורה למשפחה שלהם. זה אחוז קטן, אבל קיים. ברור לי שהרוב רוצים שהחטופים יחזרו ואנחנו צריכים להרגיש אותם. כוחנו באחדותנו - זאת הגדולה שלנו".