בטורו השבועי שהתפרסם היום (ו') בידיעות, מתאר עמית סגל כיצד יותר ויותר גורמים בכירים בליכוד דוחקים בראש הממשלה בנימין נתניהו לחתור לסיום המערכה בעזה. לדברי סגל, המסר שהם מנסים להעביר הוא פשוט: ההצלחה האווירית מול איראן מזכירה את מלחמת ששת הימים, אבל אסור להיתקע בעזה למלחמת התשה ממושכת. אותם בכירים, כך סגל טוען, מוכנים להשלים עם תיקו בחזית אחת מתוך שבע. "בכדורגל, גם 1:6 זה ניצחון מוחלט" כתב.
עם זאת, סגל סבור שהתמונה מורכבת. מצד אחד, בדיונים פנימיים נתניהו נשמע לוחמני לא פחות מבן גביר וסמוטריץ' ודיבר בעד "הכרעה מוחלטת של חמאס". מצד שני, הוא ציין בגאווה את האפקט של המצור: "תוכל ישראל למגר את הארגון בצפון רצועת עזה בלי לירות כדור אחד", טען. ובמקביל, רון דרמר, השר הקרוב אליו ביותר, כבר רומז לשינוי כיוון אפשרי וסגל טוען שבלשכת רה"מ כבר מגבשים מתווה מדיני.
חמאס הולך להיכנע
ההצעה שעל השולחן כוללת הסכם לשני חודשי הפוגה, שבתמורה להם יושגו שחרור מחצית מהחטופים החיים ושני שלישים מהחללים. במקביל, ישראל תקדם את הקמת "האזור ההומניטרי החדש בדרום הרצועה", שיועד לריכוז רוב אוכלוסיית עזה. בקבינט, לפי סגל, הציג נתניהו דימוי: "חמאס בצפון יהיה משול, להבדיל, למתבצרים במרומי מצדה. אני שם את הרזומה שלי שחמאס ייכנע".
סגל מוסיף שההיגיון מאחורי ההצעה פשוט: ישראל תשכנע את ארה"ב, שתלחץ על קטאר, שיאיימו על חמאס עד שיושג הסכם. הוא מדגיש את התזמון הפוליטי: "60 יום פירושם שההסכם יושג במהלך פגרת הכנסת, כשהממשלה אינה בסכנת נפילה". עם זאת, הוא מצביע על שורת מכשולים שעדיין עומדים בדרך.
ראשית, סגל מעריך ש"לא ברור שאחרי הפוגה של חודשיים נוספים, תהיה לגיטימציה ציבורית וכוחות נפש למילואימניקים לצאת לעוד סיבוב". שנית, הוא מתאר את הסתייגות הצבא מהקמת "בועת המוואסי", בשל החשש ממראות בסגנון סברה ושתילה. ושלישית, הוא מסביר שחמאס מתנגד לנוכחות ישראלית מתמשכת בציר מורג, רכיב מרכזי בתוכנית הישראלית לעזה "החדשה". לדבריו, "האיתותים על הסכמה חמאסית הם כרגע עדיין תקוות ישראליות, לא עדויות בערבית".