מליסה חן, כתבת באתר "Spectator" האמריקאי, נתקעה בארץ בזמן מבצע "עם כלביא" - 12 ימים בהם נאלצה להעביר את הזמן במקלטים לצד ישראלים אותם לא הכירה בתנאי קיצון, פחד מהלא נודע ומאימת הטילים. כעת משחזרה לארצה, שיתפה בחשבון ה-X שלה : "כעת, כשאנחנו בחוץ, אני יכולה לדבר בחופשיות על כמה מהדברים שלמדתי כשמצאתי את עצמי בטעות באזור מלחמה, מתבצרת עם ישראלים ותיירים נוספים במקלטים של תל אביב".
מאמצי חילוץ, צילום: פיקוד העורף
"כל מטח הוא רולטה רוסית"
חן שיתפה מספר תובנות לגבי שהותה בזמן מלחמה: "נראה כי זלזלתי בכוח של חיבור דרך טראומה. ההתעקשות של ישראלים לנהל חיים נורמליים ככל האפשר בתנאים הכי לא נורמליים היא דבר מעורר השתאות". עוד היא כתבה: "יש תופעה שבה נכנסים למצב גבולי של חצי-שינה, בין עולם הערות לעולם השינה, כדי לא לפספס אזעקה".
חן שיתפה את עוקביה כי רמות הקורטיזול והאדרנלין הגבוהות הופכות לקו בסיס חדש, והיא מפסיקה להיות מודעת אליהן. היא הוסיפה: "כל מטח טילים מרגיש כמו רולטה רוסית. הידיעה שחיי תלויים בטכנולוגיה ובגורל משנה לתמיד את הכימיה של תאי המוח שלי".
מטח מאיראן, ארכיון, צילום: Ayal Margolin,Flash90
"זכות עצומה להיות עדה"
"יש משהו מאוד צלול בלשהות במקלט כשמעליי טילים על-קוליים" המשיכה. "אני מסתכלת על מי שנמצאת איתי במקלט - האם זו האישה שאני רוצה לחלוק איתה את הפחד מהכחדה מיידית? האם חייתי טוב? האם נהגתי נכון עם המשפחה והחברים שלי? האם סלחתי?". חן הודתה ברגע אנושי: "למרות שפחדתי בכמה רגעים, אני עדיין רואה בזה זכות עצומה להיות עדה להיסטוריה כשהיא מתרחשת".
חן שיתפה כי הריגוש שבסכנה אמיתית הוא דבר שלא ניתן לשחזר: "זה מאלץ אותך לנטוש אמונות מותרות ואוטופיות". היא החמיאה לישראלים כשכתבה: "זה מעורר השראה לראות צעירים מגלים תכונות שבמערב לא ראינו מאז מלחמת העולם השנייה - חוסן, תחושת אחריות ונכונות להקרבה".
"כוח גדול שהמערב צריך ללמוד"
"הפער בין מה שהתרחש במלחמה עצמה לבין מה שקרה במלחמת המידע היה בולט" סיפרה, בתור אחת שמגיעה מבחוץ. "הרבה שקרים הופצו בערפל הקרב, והיה קל מדי להאמין להם". היא הודתה כי בישראל קיים מגוון רב יותר של דעות ממה שנראה בחוץ וסיכמה: "הקונצנזוס המשותף, העמוק, שטבוע בתודעה של יהודים בזכות ההיסטוריה שלהם והזהות המושרשת שלהם - הוא כוח גדול שהמערב צריך ללמוד ממנו".