בחודשים האחרונים מרחפת באוויר תחושה של "בייבי בום". פתאום תמונות של תינוקות ממלאות את הפיד ברשתות, נשים מסתובבות ברחובות וחושפות בטן הריונית עגלגלה וצווחות נשמעות מבתיהם של השכנים. ההסבר המיידי לתופעה הוא המלחמה והאובדן שגרמו לרבים לנסות לייצר חיים, אך האם בכלל יש בייבי-בום? לפי פרופסור חן סלע, רופא בכיר ברפואת אם ועובר ומנהל מחלקת יולדות ד' בבית החולים שערי צדק, דווקא לא.
-
עוד באותו נושאזמר וייס מבארי איבדה את ההורים של בעלה: "התלבטתי אם להמשיך את ההיריון"
27/05/25 15:54
"אין בייבי בום, יש עלייה הדרגתית קלה"
"בשערי צדק אנחנו בעלייה מתמדת בכמות הלידות כל השנים", הוא מסביר, "סך הכול, מה שאנחנו רואים פה בשנה וחצי האחרונות תואם את מה שאנחנו רואים קודם לכן. זו עלייה הדרגתית קלה, לא הייתי קורא לזה בייבי בום. לא הכפלנו את כמות הלידות, לא ראינו כמות לידות היסטרית". ובכל זאת, פרופסור סלע מדבר על ממוצע של 60 לידות ביום, לעיתים גם 80.
וואו, זה המון. כמה מיילדות יש בצוות?
"הצוות שלנו כולל 150-160 מיילדות. במשמרת יש לנו בערך מיילדת אחת על שתי יולדות".
ולמרות שבייבי-בום הוא לא רואה, השבעה באוקטובר בהחלט השפיע על המחלקה. יותר ויותר נשים מגיעות לבדן לבדיקות, ולעיתים מצטרפים גם הגברים עם נשק ומדים ישר משדה הקרב. לידות מתרחשות לבד, או עם גבר מפויח ותשוש שנקרא מעזה. וישנן גם הנשים השכולות, שכל לידה שלהן מלווה בכאב עצום לצד השמחה הגדולה.
פרופסור חן סלע צילום: שערי צדק
"אלה סיפורים קשים", מספר פרופסור סלע, "כל המערכת מתגייסת - עובדות סוציאליות, תמיכה ליולדת, כל מה שאפשר לעזור. יש לנו גם מיילדות שהבעלים שלהן במילואים. זו תקופה לא פשוטה. אבל לא כבייבי-בום, אלא כסיטואציה אישית רגשית".
"אם צריך לעזור לבעל כדי שיעזור לאשתו - אז עושים את זה"
עד כמה לידה של אשת מילואימניק שונה מלידה רגילה?
"זה נורא מרגש וזה נורא משמח. אתה רואה את הבעל מגיע ממקום שבו הוא רואה רק מוות והרס - ליצירת חיים. זה לידה מאוד מרגשת, מאוד משמחת. וזה כיף, זה כיף לא נורמלי". אך יש גם את הצד השני: "יש נשים שמגיעות עם בעלים שהם PTSD, פוסט טראומטיים, וזה לא פשוט להכיל את זה. כל דבר שהוא קצת שונה יכול ליצור מתח. רעש, סיטואציות חירום. צריך לנהל את זה בצורה נכונה ואנחנו יודעים להתארגן לדברים האלה".
פרופסור סלע מסביר כי ההתייחסות בלידה אינה רק ליולדת, אלא ל"יחידה משפחתית". "ברור לנו שאם צריך לעזור לבעל כדי שיעזור לאשתו - אז עושים את זה, כן. הנהלת בית החולים ממש קשובה ועוזרת בדברים האלה".
"מטופלת סיפרה לי שביום שהחזירו את הילדים של ביבס היא החליטה לנסות להיכנס להיריון"
אני שואלת את מנהל מחלקת היולדות על הדיסוננס בין האובדן העצום במלחמה לבין יצירת החיים במחלקה. "ברפואה - כשאתה בא לעבודה אתה בא לעבודה. אנחנו יודעים להתנתק מהסיפור. למרות הקשיים שיש מסביב - מה שאתה שומע בעזה, מה שאתה שומע בצפון, מה ששמעת על השביעי באוקטובר - יש הפרדה די מלאה. והעבודה היא משמחת".
ובכל זאת, קורה שאתה הולך עם דברים הביתה?
"ברור. אנחנו לא רובוטים. הדברים האלה נוגעים בנו. כשאתה עובד אתה עובד, אבל אחר כך הדברים שוקעים. הנהלת בית חולים הכניסה אצלנו פסיכולוג לצוות, בעיקר למתמחים שהניסיון המקצועי שלהם יותר דל. כמה שהמקצוע שלנו יפה - עדיין יכולים להיות חוויות קשות של אובדן ילדים, מומים קשים או ניתוחים מורכבים, ויש לנו עיבוד רגשי לדברים האלה. וגם אנחנו הבכירים יותר יודעים לדבר בינינו ולעשות את השחרור".
פרופסור חן סלע מסיים בסיפור מרגש: "השבוע מישהי אמרה לי שהיא לא תכננה להיות בהיריון כרגע, אלא רק בהמשך. היא נשאית של מחלה גנטית וכל ההיריון שלה מורכב ומסובך. אבל ביום שהחזירו את ביבס היא החליטה: אני לא יכולה לא לתרום, לא להיות חלק מהפוריות במדינת ישראל, והחליטה לנסות שוב להיכנס להיריון".