שנה לאחר שמושב מיוחד בכנס לשכת עורכי הדין הוקדש לקריאה לשחרורו, הגיע עומר ונקרט – שורד שבי החמאס – לאותו הבמה, הפעם כאורח. במושב "החיים אחרי 500 ימים במנהרות חמאס", השתתף ונקרט לצד אימו, ניבה, ושיתף בעדויות מצמררות מתוך התקופה הקשה שעבר בשבי.
מבודד לגמרי - במשך שישה וחצי חודשים
לדבריו, "בערך ביום ה-80 עברתי למסדרון, זה היה חדר מאוד חשוך, עם מנורה קטנה באמצע. כדי לשגע אותי, הם פעלו בכוונה ליצור תחושת אובדן זמן – כי מתחת לאדמה אין זמן. כשהניחו לי אוכל, הורו לי להסתובב – כדי שיספיקו ללכת".
עומר ונקרט על המסוק בדרך הביתה, צילום: דובר צה"ל
ונקרט תיאר כיצד במשך שישה וחצי חודשים היה מבודד לגמרי, בלי מגע אנושי כמעט, פרט לכמה שניות ביום. "היו נכנסים במצטבר 60 שניות ביום", סיפר. את רוב הזמן העביר במסדרון ברוחב 90 ס"מ ואורך של כ-10 מטרים. "היה בור לצרכים מאחוריי. הייתי על מזרון קטן, מצמיד את הגב לקיר. שם הייתי 420 יום, אני חושב".
רק אחרי שבאו חטופים נוספים - ההתעמרות הפסיקה
בין תיאורי ההתעללות, תיאר רגעים של הרעבה מכוונת סביב תחילת הכניסה של צה"ל לרפיח. "סיכנו את החיים שלי בשביל הכיף", אמר. "אחד מהם הביא חומר ריסוס למזיקים, העמיד אותי בקצה המסדרון, והתיז לי אותו על הפנים – עם עיניים פתוחות. הוא דאג שכל דבר שאגע בו יהיה מרוסס". עוד הוסיף: "הוא גם החליט להכות אותי עם מוט ברזל. הייתה הרעבה קיצונית מאוד. מקלחת הייתה פעם ב-50 יום – רק אחרי תשעה וחצי חודשים התקלחתי באמת בשבי".
המפנה הקל הגיע כאשר הצטרפו אליו שני חטופים נוספים – אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל. לדבריו, "המצב הנפשי שלי התחיל להתייצב, אבל התנאים הפיזיים הפכו קשים יותר. ישנו יחד במסדרון צפוף, האוכל והמים התחלקו לארבעה. אבל ההתעמרות בי – הפסיקה".